הפלאה על כתובות ק״ד

מהדורה: ספר הפלאה, למברג תר"כ

« הפלאה על כתובות ק״ג ע״ב הפלאה על כתובות ק״ה ע״א »

1 מגילה פתח ↗

וְאָמַר רַבִּי אֶלְעָזָר אָמַר רַבִּי חֲנִינָא: צַדִּיק אָבָד — לְדוֹרוֹ אָבַד. מָשָׁל לְאָדָם שֶׁאָבְדָה לוֹ מַרְגָּלִית, כׇּל מָקוֹם שֶׁהִיא — מַרְגָּלִית שְׁמָהּ, לֹא אָבְדָה אֶלָּא לְבַעְלָהּ.

2 עירובין פתח ↗

שֶׁמַּשְׁכִּים וּמַעֲרִיב עֲלֵיהֶן לְבֵית הַמִּדְרָשׁ. רַבָּה אָמַר: בְּמִי שֶׁמַּשְׁחִיר פָּנָיו עֲלֵיהֶן כְּעוֹרֵב. רָבָא אָמַר: בְּמִי שֶׁמֵּשִׂים עַצְמוֹ אַכְזָרִי עַל בָּנָיו וְעַל בְּנֵי בֵּיתוֹ כְּעוֹרֵב. כִּי הָא דְּרַב אַדָּא בַּר מַתְנָא הֲוָה קָאָזֵיל לְבֵי רַב, אֲמַרָה לֵיהּ דְּבֵיתְהוּ: יָנוֹקֵי דִידָךְ מַאי אֶעֱבֵיד לְהוּ? אֲמַר לַהּ: מִי שְׁלִימוּ קוּרָמֵי בְּאַגְמָא? ״וּמְשַׁלֵּם לְשׂוֹנְאָיו אֶל פָּנָיו לְהַאֲבִידוֹ״, אָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: אִילְמָלֵא מִקְרָא כָּתוּב, אִי אֶפְשָׁר לְאוֹמְרוֹ — כִּבְיָכוֹל כְּאָדָם שֶׁנּוֹשֵׂא מַשּׂוֹי עַל פָּנָיו, וּמְבַקֵּשׁ לְהַשְׁלִיכוֹ מִמֶּנּוּ. ״לֹא יְאַחֵר לְשׂוֹנְאוֹ״, אָמַר רַבִּי אִילָא: לְשׂוֹנְאָיו הוּא דְּלֹא יְאַחֵר, אֲבָל יְאַחֵר לַצַּדִּיקִים גְּמוּרִים. וְהַיְינוּ דְּאָמַר רַבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי: מַאי דִּכְתִיב ״אֲשֶׁר אָנֹכִי מְצַוְּךָ הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם״, ״הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם״ — וְלֹא לְמָחָר לַעֲשׂוֹתָם, ״הַיּוֹם לַעֲשׂוֹתָם״ — לְמָחָר לְקַבֵּל שְׂכָרָם. אָמַר רַבִּי חַגַּי, וְאִיתֵּימָא רַבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָנִי: מַאי דִּכְתִיב ״אֶרֶךְ אַפַּיִם״? ״אֶרֶךְ אַף״ מִבְּעֵי לֵיהּ! אֶלָּא אֶרֶךְ אַפַּיִם לְצַדִּיקִים, אֶרֶךְ אַפַּיִם לָרְשָׁעִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר עַד בֵּית סָאתַיִם וְכוּ׳. אִיבַּעְיָא לְהוּ: בּוֹר וּפַסִּין קָאָמַר, אוֹ דִילְמָא בּוֹר וְלֹא פַּסִּין קָאָמַר? אָדָם נוֹתֵן עֵינָיו בְּבוֹרוֹ, וְלָא גָּזְרִינַן דִּילְמָא אָתֵי לְטַלְטוֹלֵי יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם בְּקַרְפֵּף; אוֹ דִילְמָא, אָדָם נוֹתֵן עֵינָיו בִּמְחִיצָתוֹ, וְגָזְרִינַן דִּילְמָא אָתֵי לְאִיחַלּוֹפֵי יוֹתֵר מִבֵּית סָאתַיִם בְּקַרְפֵּף. תָּא שְׁמַע: כַּמָּה הֵן מְקוֹרָבִין — כְּדֵי רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה, וְכַמָּה הֵן מְרוּחָקִין — אֲפִילּוּ כּוֹר אֲפִילּוּ כּוֹרַיִים. רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: בֵּית סָאתַיִם — מוּתָּר, יָתֵר מִבֵּית סָאתַיִם — אָסוּר. אָמְרוּ לְרַבִּי יְהוּדָה: אִי אַתָּה מוֹדֶה בְּדִיר וְסַהַר מוּקְצֶה וְחָצֵר, אֲפִילּוּ בֵּית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִים וּבֵית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִים, שֶׁמּוּתָּר. אָמַר לָהֶם: זוֹ מְחִיצָה, וְאֵלּוּ פַּסִּין. רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר אוֹמֵר: בּוֹר בֵּית סָאתַיִם אַבֵּית סָאתַיִם — מוּתָּר, וְלֹא אָמְרוּ לְהַרְחִיק אֶלָּא כְּדֵי רֹאשָׁהּ וְרוּבָּהּ שֶׁל פָּרָה. הָא מִדְּקָאָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר בּוֹר וְלֹא פַּסִּין, מִכְּלָל דְּרַבִּי יְהוּדָה בּוֹר וּפַסִּין קָאָמַר. וְלָא הִיא, רַבִּי יְהוּדָה בּוֹר בְּלֹא פַּסִּין קָאָמַר. אִי הָכִי, הַיְינוּ דְּרַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר! אִיכָּא בֵּינַיְיהוּ אֲרִיךְ וְקַטִּין. כְּלָל אָמַר רַבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן אֶלְעָזָר: כׇּל אֲוִיר שֶׁתַּשְׁמִישׁוֹ לְדִירָה, כְּגוֹן דִּיר וְסַהַר מוּקְצֶה וְחָצֵר, אֲפִילּוּ בֵּית חֲמֵשֶׁת כּוֹרִים וּבֵית עֲשֶׂרֶת כּוֹרִים — מוּתָּר. וְכׇל דִּירָה שֶׁתַּשְׁמִישָׁהּ לַאֲוִיר, כְּגוֹן בּוּרְגָּנִין שֶׁבַּשָּׂדוֹת, בֵּית סָאתַיִם — מוּתָּר, יֶתֶר מִבֵּית סָאתַיִם — אָסוּר. מַתְנִי׳ רַבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר: אִם הָיָה דֶּרֶךְ רְשׁוּת הָרַבִּים מַפְסַקְתָּן — יְסַלְּקֶנָּה לִצְדָדִין. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים: אֵינוֹ צָרִיךְ. גְּמָ׳ רַבִּי יוֹחָנָן וְרַבִּי אֶלְעָזָר דְּאָמְרִי תַּרְוַויְיהוּ: כָּאן הוֹדִיעֲךָ כּוֹחָן שֶׁל מְחִיצּוֹת. כָּאן, וּסְבִירָא לֵיהּ? וְהָאָמַר רַבָּה בַּר בַּר חָנָה אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: יְרוּשָׁלַיִם, אִילְמָלֵא דַּלְתוֹתֶיהָ נִנְעָלוֹת בַּלַּיְלָה, חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים. אֶלָּא: כָּאן — וְלָא סְבִירָא לֵיהּ. וּרְמִי דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה. וּרְמִי דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן. דְּתַנְיָא, יָתֵר עַל כֵּן אָמַר רַבִּי יְהוּדָה: מִי שֶׁהָיוּ לוֹ שְׁנֵי בָתִּים מִשְּׁנֵי צִידֵּי רְשׁוּת הָרַבִּים, עוֹשֶׂה לוֹ לֶחִי מִכָּאן וְלֶחִי מִכָּאן, אוֹ קוֹרָה מִכָּאן וְקוֹרָה מִכָּאן, וְנוֹשֵׂא וְנוֹתֵן בָּאֶמְצַע. אָמְרוּ לוֹ: אֵין מְעָרְבִין רְשׁוּת הָרַבִּים בְּכָךְ. קַשְׁיָא דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה, קַשְׁיָא דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן. דְּרַבִּי יְהוּדָה אַדְּרַבִּי יְהוּדָה לָא קַשְׁיָא: הָתָם — דְּאִיכָּא שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת מְעַלְּיָיתָא. הָכָא — לֵיכָּא שְׁתֵּי מְחִיצּוֹת מְעַלְּיָיתָא, דְּרַבָּנַן אַדְּרַבָּנַן נָמֵי לָא קַשְׁיָא: הָכָא — אִיכָּא שֵׁם אַרְבַּע מְחִיצּוֹת, הָתָם — לֵיכָּא שֵׁם אַרְבַּע מְחִיצּוֹת. אָמַר רַבִּי יִצְחָק בַּר יוֹסֵף אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: אֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין חַיָּיבִין עָלֶיהָ מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים. יָתֵיב רַב דִּימִי וְקָאֲמַר לֵיהּ לְהָא שְׁמַעְתָּא. אֲמַר לֵיהּ אַבָּיֵי לְרַב דִּימִי: מַאי טַעְמָא? אִילֵּימָא מִשּׁוּם דְּמַקֵּיף לַהּ סוּלְּמָא דְצוֹר מֵהָךְ גִּיסָא וּמַחְתָנָא דְגָדֵר מֵהָךְ גִּיסָא — בָּבֶל נָמֵי, מַקִּיף לֵהּ פְּרָת מֵהָךְ גִּיסָא וְדִיגְלַת מֵהַאי גִּיסָא! דְּכוּלָּא עָלְמָא נָמֵי מַקִּיף אוֹקְיָינוֹס! דִּילְמָא מַעֲלוֹת וּמוֹרָדוֹת קָאָמְרַתְּ? אֲמַר לֵיהּ: קַרְקַפְנָא, חֲזִיתֵיהּ לְרֵישָׁךְ בֵּי עַמּוּדֵי כִּי אֲמַר רַבִּי יוֹחָנָן לְהָא שְׁמַעְתָּא. אִיתְּמַר נָמֵי, כִּי אֲתָא רָבִין אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן, וְאָמְרִי לַהּ, אָמַר רַבִּי אֲבָהוּ אָמַר רַבִּי יוֹחָנָן: מַעֲלוֹת וּמוֹרָדוֹת שֶׁבְּאֶרֶץ יִשְׂרָאֵל אֵין חַיָּיבִין עֲלֵיהֶן מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים לְפִי שֶׁאֵינָן כְּדִגְלֵי מִדְבָּר. בְּעָא מִינֵּיהּ רַחֲבָה מֵרָבָא: תֵּל הַמִּתְלַקֵּט עֲשָׂרָה מִתּוֹךְ אַרְבַּע, וְרַבִּים בּוֹקְעִין בּוֹ, חַיָּיבִין עָלָיו מִשּׁוּם רְשׁוּת הָרַבִּים אוֹ אֵין חַיָּיבִין עָלָיו? אַלִּיבָּא דְרַבָּנַן לָא תִּיבְּעֵי לָךְ: הַשְׁתָּא, וּמָה הָתָם דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ — אָמְרִי רַבָּנַן לָא אָתוּ רַבִּים וּמְבַטְּלִי לַהּ מְחִיצְתָּא, הָכָא, דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ — לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! כִּי תִּיבְּעֵי לָךְ אַלִּיבָּא דְּרַבִּי יְהוּדָה. מַאי, הָתָם הוּא דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ, הָכָא הוּא דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ — לָא אָתוּ רַבִּים וּמְבַטְּלִי מְחִיצְתָּא? אוֹ דִילְמָא לָא שְׁנָא? אֲמַר לֵיהּ: חַיָּיבִין. וַאֲפִילּוּ עוֹלִין לוֹ בְּחֶבֶל? אֲמַר לֵיהּ: אִין. וַאֲפִילּוּ בְּמַעֲלוֹת בֵּית מָרוֹן?! אֲמַר לֵיהּ: אִין. אֵיתִיבֵיהּ: חָצֵר שֶׁהָרַבִּים נִכְנָסִין לָהּ בָּזוֹ וְיוֹצְאִין בָּזוֹ — רְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה, וּרְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת. מַנִּי? אִילֵּימָא רַבָּנַן, הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם — דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ, אָמְרִי רַבָּנַן: לָא אָתוּ רַבִּים וּמְבַטְּלִי מְחִיצְתָּא, הָכָא — דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! אֶלָּא לָאו, רַבִּי יְהוּדָה הִיא? לָא, לְעוֹלָם רַבָּנַן, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ. תָּא שְׁמַע: מְבוֹאוֹת הַמְפוּלָּשׁוֹת בְּבוֹרוֹת, בְּשִׁיחִין וּבִמְעָרוֹת — רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה. ״בְּבוֹרוֹת״ סָלְקָא דַּעְתָּךְ? אֶלָּא: לְבוֹרוֹת — רְשׁוּת הַיָּחִיד לְשַׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה. מַנִּי? אִילֵּימָא רַבָּנַן, הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם — דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ, אָמְרִי: לָא אָתוּ רַבִּים וּמְבַטְּלִי לַהּ, הָכָא — דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתֵּיהּ, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! אֶלָּא לָאו רַבִּי יְהוּדָה הִיא? לָא, לְעוֹלָם רַבָּנַן, וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה אִיצְטְרִיכָא לֵיהּ. תָּא שְׁמַע: שְׁבִילֵי בֵּית גִּילְגּוּל וְכַיּוֹצֵא בָּהֶן — רְשׁוּת הַיָּחִיד לַשַּׁבָּת וּרְשׁוּת הָרַבִּים לַטּוּמְאָה. וְאֵיזֶהוּ שְׁבִילֵי בֵּית גִּילְגּוּל? אָמְרִי דְּבֵי רַבִּי יַנַּאי: כֹּל שֶׁאֵין הָעֶבֶד יָכוֹל לִיטּוֹל סְאָה שֶׁל חִיטִּין וְיָרוּץ לִפְנֵי סַרְדְּיוֹט. מַנִּי? אִילֵּימָא רַבָּנַן, הַשְׁתָּא וּמָה הָתָם — דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתָּא, אָמְרִי רַבָּנַן: לָא אָתוּ רַבִּים וּמְבַטְּלִי לַהּ מְחִיצְתָּא. הָכָא — דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתָּא, לֹא כׇּל שֶׁכֵּן! אֶלָּא לָאו, רַבִּי יְהוּדָה הִיא? אֲמַר לֵיהּ: שְׁבִילֵי בֵּית גִּילְגּוּל קָאָמְרַתְּ? יְהוֹשֻׁעַ אוֹהֵב יִשְׂרָאֵל הָיָה, עָמַד וְתִיקֵּן לָהֶם דְּרָכִים וּסְרַטְיָא, כֹּל הֵיכָא דְּנִיחָא תַּשְׁמִישְׁתָּא — מְסָרָהּ לָרַבִּים, כֹּל הֵיכָא דְּלָא נִיחָא תַּשְׁמִישְׁתָּא — מְסָרָהּ לַיָּחִיד. מַתְנִי׳ אֶחָד בּוֹר הָרַבִּים וּבְאֵר הָרַבִּים וּבְאֵר הַיָּחִיד — עוֹשִׂין לָהֶן פַּסִּין. אֲבָל לְבוֹר הַיָּחִיד — עוֹשִׂין לוֹ מְחִיצָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים, דִּבְרֵי רַבִּי עֲקִיבָא. רַבִּי יְהוּדָה בֶּן בָּבָא אוֹמֵר: אֵין עוֹשִׂין פַּסִּין אֶלָּא לִבְאֵר הָרַבִּים בִּלְבַד, וְלַשְּׁאָר — עוֹשִׂין חֲגוֹרָה גָּבוֹהַּ עֲשָׂרָה טְפָחִים.

3 רש"י פתח ↗

גובה כתובתה - כשתרצה:

4 תוספות על כתובות פתח ↗

ומרתא בת ביתוס עשרים וחמש שנים - אמר לי רבי דהך פירכא ליתא אליבא דבר קפרא דאמר לקמן לא שנו אלא מנה ומאתים אבל תוספת אית לה דלענין כתובה דאורייתא מרתא בת בייתוס וענייה שבישראל שוות אלא אליבא דר' יוחנן דאמר דאפילו תוספת אין לה איירי הכא ולי נראה דאליבא דכו"ע איתא דהכא אליבא דרבי מאיר איירי ולקמן לא קאי בר קפרא אלא אליבא דרבנן דאמרי גובה כתובתה בבית אביה עד כ"ה שנים והואיל ושהתה כל כך מחלתה ואמר בר קפרא דדוקא מנה ומאתים מחלה אבל תוספת דהויא כמו מתנה בעלמא לא מחלה כמו שאר בעל חוב דלא מחיל אבל לרבי מאיר דמפסדה משום שיש בעשרים וחמש שנה שתעשה טובה כנגד כתובה אין חילוק בין תוספת למנה ומאתים דלפום גמלא שיחנא דאי לא תימא הכי אלא אדר"מ קאי אם כן מדקאמר דתוספת יש לה אלמא לית ליה דלפום גמלא שיחנא אם כן קשה לדידיה אלמנה דכתובתה מנה עד כ"ה שנים ובתולה דכתובתה מאתים עד כ"ה שנים ודומה לי דבר פשוט דאליבא דרבנן קאי לקמן דכולה סוגיא דלקמן מיירי אליבא דרבנן:

5 כתובות פתח ↗

אִיבַּעְיָא לְהוּ: לְרַבִּי מֵאִיר מַהוּ שֶׁתְּשַׁלֵּשׁ? תֵּיקוּ.

6 תוספות על כתובות פתח ↗

גט גובה עיקר כתובה גובה תוספת - ומיירי מתני' בין במקום שכותבין בין במקום שאין כותבין קשה לרשב"א כיון דאית ליה לרב בפ' גט פשוט ב"ב קעא: דאין כותבין שובר א"כ הוציאה גט ואין עמו כתובה לא תגבה אפי' מנה ומאתים עד שתחזיר לו הכתובה דיכול לבא לידי הפסד במה שנשאר שטר כתובה בידה דכשתתאלמן תגבה שנית מנה ומאתים בעידי מיתה הואיל ושטר כתובה בידה דכי קאמר רב כתובה אינה גובה עיקר הנ"מ בגרושה דאית לה גט אבל אלמנה במאי תגבה עיקר אם לא בכתובה והם לא ידעו שהיתה גרושה דשנויא דמשנינן לקמן ביושבת תחת בעלה לא קאי ומיהו אי אמרינן לרב דאפי' אין כתובה בידה גובה עיקר אפי' בעידי מיתה אתי שפיר:

7 כתובות פתח ↗

שְׁלַח לֵיהּ רַב נַחְמָן בַּר רַב חִסְדָּא לְרַב נַחְמָן בַּר יַעֲקֹב: יְלַמְּדֵנוּ רַבֵּינוּ, כְּשֶׁשְּׁטַר כְּתוּבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ מַחְלוֹקֶת, אוֹ כְּשֶׁאֵין שְׁטַר כְּתוּבָּה יוֹצֵא מִתַּחַת יָדָהּ? וַהֲלָכָה כְּדִבְרֵי מִי?

8 תוספות על כתובות פתח ↗

אמר רב הונא אמר רב לא שנו אלא מנה מאתים אבל תוספת יש לה - תימה א"כ אמאי קאמר רב לעיל לא שנו אלא כשאין שטר כתובה יוצאה מתחת ידה אבל כששטר כתובה יוצאה מתחת ידה גובה כתובתה לעולם ומאי ראיה היא משום שטר כתובה הואיל ואינה גובה בה לרב:

9 תוספות על גיטין פתח ↗

אין אלמנה נפרעת מנכסי יתומין אלא בשבועה - וא"ת והא לא ניתנה כתובה ליגבות מחיים. ואמר ריש לקיש בפ"ק דבבא בתרא דף ה. חזקה אין אדם פורע בתוך זמנו ואמרינן התם הלכתא כוותיה ואפילו מיתמי ליפרע בלא שבועה וי"ל דהני מילי ב"ח אבל אלמנה דאית לה בתנאי בית דין מתפיס לה צררי אפי' בתוך זמנה כדאשכחן בפרק הנושא כתובות דף קב: דחיישינן בבנותיו טפי לצררי מבנות אשתו משום דכיון דאיתנהו בתנאי ב"ד אתפסינהו צררי וא"ת הא דפריך בגמרא מאי איריא אלמנה כו' לימא דנקט אלמנה אע"פ שהוא תוך זמנה וי"ל דטפי ה"ל לאשמועינן בדבר שאינו תנאי ב"ד כגון בבעל חוב לאחר זמנו מבאלמנה אע"ג שהיא תוך זמנה כיון דאית לה בתנאי בית דין:

10 תוספות על כתובות פתח ↗

11 רש"י פתח ↗

אינתת אחוה הואי - ומת בלא בנים וירשו רב חייא אחיו:

12 תלמוד ירושלמי שקלים פתח ↗

משנה: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שֻׁלְחָנוֹת שְׁלֹשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ. שֶׁל בֵּית רַבָּן גַּמְלִיאֵל וְשֶׁל בֵּית רַבִּי חֲנַנְיָה סְגַן הַכֹּהֲנִים הָיוּ מִשְׁתַּחֲוִים בְּאַרְבַּע עֶשְׂרֵה. וְהֵיכָן הָיְתָה יְתֵרָה כְּנֶגֶד דִּיר הָעֵצִים שֶׁכֵּן מָסוֹרֶת בְּיָדָן מֵאֲבוֹתֵיהֶן שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן גָּנוּז: מַעֲשֶׂה בְּכֹהֵן אֶחָד שֶׁהָיָה מִתְעַסֵּק וְרָאָה הָרִיצְפָּה שֶׁהִיא מְשׁוּנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. בָּא וְאָמַר לַחֲבֵרוֹ. לֹא הִסְפִּיק לִגְמֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמָתוֹ. וְיָדְעוּ בְיִיחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן גָּנוּז: הלכה: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת כול׳. תַּנֵּי. הַשּׁוֹפָרוֹת הַלָּלוּ עֲקוּמוֹת הָיוּ. צָרוֹת מִלְּמַעֲלָן וּרְחָבוֹת מִלְמַטָּן מִפְּנֵי הָרַמָּאִין. תַּנֵּי בְשֵׁם רִבִּי אֱלִיעֶזֶר. הָאָרוֹן גָּלָה עִמָּהֶן לְבָבֶל. מָה טַעַם. לֹא יִוָותֵר דָּבָר אָמַר יְי. אֵין דָּבָר אֶלָּא שֶׁהַדִּיבְּרוֹת לְתוֹכוֹ. וְכֵן הוּא אוֹמֵר. וְלִתְשׁוּבַת הַשָּׁנָה שָׁלַח הַמֶּלֶךְ נְבוּכַדְנֶצַּר וַיְבִיאֵהוּ בָבֶלָה עִם כְּלֵי חֶמְדַּת בֵּית יְי. אֵי זֶהוּ חֶמְדַּת בֵּית יְי. זֶה הָאָרוֹן. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בִּמְקוֹמוֹ הָיָה הָאָרוֹן גָּנוּז. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּאֲרִיכוּ הַבַּדִּים וַיֵּרָאוּ רָאשֵׁי הַבַּדִּים אֶל הַקֹּדֶשׁ אֶל פְּנֵי הַדְּבִיר וְלֹא יֵרָאוּ הַחוּצָה. כְּתִיב וַיֵּ‍רָאוּ וְאַתְּ אָמַר וְלֹא יֵרָאוּ. אֶלָּא נִרְאִין וְלֹא נִרְאִין. בּוֹלְטִין וְיוֹצְאִין כִּשְׁנֵי דַדֵּי הָאִשָּׁה. וְרַבָּנִן אָמְרִין. בְּלִישְׁכַּת דִּיר הָעֵצִים הָיָה הָאָרוֹן גָּנוּז. מַעֲשֶׂה בְכֹהֵן אֶחָד בַּעַל מוּם שֶׁהָיָה עוֹמֵד וּמַפְצִיעַ עֵצִים בְּלִישְׁכַּת דִּיר הָעֵצִים וְרָאָה אֶת הָרִצְפָּה שֶׁהִיא מְשׁוּנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. בָּא וְאָמַר לַחֲבֵירוֹ. בּוֹא וּרְאֵה אֶת הָרִצְפָּה הַזֹּאת שֶׁהִיא מְשׁוּנָּה מֵחֲבֵרוֹתֶיהָ. לֹא הִסְפִּיקוּ לִגְמוֹר אֶת הַדָּבָר עַד שֶׁיָּצְתָה נִשְׁמְתוֹ. וְיָדְעוּ בְיִיחוּד שֶׁשָּׁם הָאָרוֹן גָּנוּז. תַּנֵּי רִבִּי הוֹשַׁעְיָה. הִקִּישׁ עָלֶיהָ בְקוּרְנָס וְיָצָאת אֵשׁ וּשְׂרָפָתוֹ. תַּנֵּי. רִבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ אָמַר. שְׁנֵי אֲרוֹנוֹת הָיוּ מְהַלְּכִין עִם יִשְׂרָאֵל בַּמִּדְבָּר. אֶחָד שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ. וְאֶחָד שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת נְתוּנִין בְתוֹכוֹ. זֶה שֶׁהָיְתָה הַתּוֹרָה נְתוּנָה בְתוֹכוֹ הָיָה מוּנַח בְּאֹהֵל מוֹעֵד. הָדָא הִיא דִכְתִיב וַאֲרוֹן בְּרִית יְי וּמֹשֶׁה לֹא מָשׁוּ מִקֶּרֶב הַמַּחֲנֶה. זֶה שֶׁהָיוּ שִׁבְרֵי הַלּוּחוֹת בְתוֹכוֹ הָיָה נִכְנַס וְיוֹצֵא עִמָּהֶן וּפְעָמִים הוּא מַתְרֶה עִמָּהֶן. וְרַבָּנִן אָמְרֵי. אָרוֹן אֶחָד הָיָה וּפַעַם אַחַת יָצָא בִימֵי עֵלִי וְנִשְׁבָּה. קִרְיָיה מְסַיֵיעַ לְהוֹן לְרַבָּנִן. אוֹי לָנוּ מִי יַצִּילֵנוּ מִיַּד הָאֱלֹהִים הָאַדִּירִים הָאֵלֶּה. מִילָּה דְלָא חֲמוּן מִן יוֹמֵיהוֹן. קִרְיָיה מְסַיֵיעַ לְרִבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ. וַיֹּאמֶר שָׁאוּל לַאֲחִיָּה הַגִּישָׁה אֲרוֹן הָאֱלֹהִים. וַהֲלֹא אָרוֹן בְּקִרְיַת יְעָרִים הָיָה. מָה עָבְדוּן לֵיהּ רַבָּנִן. הַגִּישָׁה אֵלַי הַצִּיץ. קִרְיָיא מְסַיֵיעַ לְרִבִּי יוּדָה בֶּן לָקִישׁ. הָאָרוֹן וְיִשְׂרָאֵל וִיהוּדָה יֹשְׁבִים בַּסּוּכּוֹת. וַהֲלֹא אָרוֹן בְּצִיּוֹן הָיָה. מָה עָבְדוּן לֵיהּ רַבָּנִן. סְכָךְ שֶׁהוּא כְקִירוּי. שֶׁאַדַּיִין לֹא נִבְנֶה בֵית הַבְּחִירָה. מִשֶּׁנִּגְנַז הָאָרוֹן נִגְנַז עִמּוֹ צִנְצֶנֶּת הַמָּן וּצְלוֹחִית שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וּמַקְלוֹ שֶׁלְאַהֲרוֹן וּפְרָחָיו וּשְׁקֵידָיו וְאַרְגָּז שֶׁהֵשִׁיבוּ פְלִשְׁתִּים אָשָׁם לֵאלֹהֵי יִשְׂרָאֵל. מִי גְנָזוֹ. יֹאשִׁיָּהוּ גְנָזוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאָה שֶׁכָּתוּב יוֹלֵךְ יְי אוֹתְךָ וְאֶת מַלְכְּךָ אֲשֶׁר תָּקִים עָלֶיךָ אֶל גּוֹי אֲשֶׁר לֹא יָדַעְתָּ אַתָּה וַאֲבֹתֶיךָ. עָמַד וּגְנָזוֹ. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיֹּאמֶר לַלְוִיִּם הַמְּבִינִים לְכָל יִשְׂרָאֵל הַקְּדוֹשִׁים לַיי תְּנוּ אֶת אֲרוֹן הַקּוֹדֶשׁ בַּבַּיִת אֲשֶׁר בָּנָה שְׁלֹמֹה בֶן דָּוִד מֶלֶךְ יִשְׂרָאֵל אֵין לָכֶם מַשָּׂא בַּכָּתֵף. אָמַר לָהֶן. אִם גּוֹלֶה הוּא עִמָּכֶם לְבָבֶל עוֹד אֵין אַתֶּם מַחֲזִירִין אוֹתוֹ לִמְקוֹמוֹ. אֶלָּא עַתָּה עִבְדוּ אֶת יְי אֱלֹהֵיכֶם וְאֵת עַמּוֹ יִשְׂרָאֵל. פִּיטּוּם שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה וְאַתָּה קַח לְךָ בְּשָׂמִים רֹאשׁ וגו׳ וְקִדָּה חֲמֵשׁ מֵאוֹת וגו׳. שֶׁהֵן אֶלֶף וַחֲמֵשׁ מֵאוֹת מָנִים. שֶׁמֶן זַיִת הִין. שֶׁהֵן שְׁנֵים עָשָׂר לוֹג שֶׁבּוֹ שׁוֹלְקִין אֶת הָעִיקָּרִין. דִּבְרֵי רִבִּי מֵאִיר. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. שׁוֹלְקָן הָיָה בַמַּיִם וְנוֹתֵן שֶׁמֶן עַל גַּבֵּיהֶן. מִשֶּׁהָיָה קוֹלֵט אֶת הָרֵיחַ הָיָה מַעֲבִירוֹ כַּדֶרֶךְ שֶׁהַפַּטָּמִין עושין. הָדָא הוּא דִכְתִיב שֶׁמֶן מִשְׁחַת קוֹדֶשׁ וגו׳. תַּנֵּי רִבִּי יוּדָה בֵּירִבִּי אִילְעַאי. שֶׁמֶן הַמִּשְׁחָה שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר מַעֲשֵׂה נִיסִּים נַעֲשׂוּ בוֹ מִתְּחִילָּה וְעַד סוֹף. שֶׁמִּתְּחִילָּה לֹא הָיָה בוֹ אֶלָּא שְׁנֵים עָשָׂר לוֹג. שֶׁנֶּאֱמַר שֶׁמֶן זַיִת הִין. אִם לָסוּךְ בּוֹ אֶת הֶעֵצִים הָעִיקָּרִים לֹא הָיָה בוֹ סָפַק. עַל אַחַת כַּמָּה וְכַמָּה שֶׁהָאוֹר בּוֹלֵעַ וְהָעֵצִים בּוֹלְעִין וְהַיּוֹרָה בוֹלַעַת. וּמִמֶּנּוּ נִמשְׁחוּ הַמִּשְׁכָּן וְכָל כֵּלָיו. הַשֻּׁלְחָן וְכָל כֵּלָיו. הַמְּנוֹרָה וְכָל כֵּלֶיהָ. וּמִמֶּנּוּ נִמשְׁחוּ אַהֲרֹן כֹהֵן גָּדוֹל וּבָנָיו כָּל שִׁבְעַת יְמֵי הַמִּילּוּאִים. מִמֶּנּוּ נִמְשְׁחוּ כֹּהֲנִים גְּדוֹלִים וּמְלָכִים. מֶלֶךְ בַּתְּחִילָּה טָעוּן מְשִׁיחָה. מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ אֵינוֹ טָעוּן מְשִׁיחָה. מַאי טַעֲמָא. קוּם מָשְׁחֵיהוּ כִּי זֶה הוּא. זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה וְאֵין בְּנוֹ טָעוּן מְשִׁיחָה. אֲבָל כֹּהֵן גָּדוֹל בֶּן כֹּהֵן גָּדוֹל אֲפִילוּ עַד עֲשָׂרָה דוֹרוֹת טְעוֹנִין מְשִׁיחָה. וְכולּוֹ קַיָים לְעָתִיד לָבוֹא. הֲדָא הוּא דִכְתִיב שֶׁמֶן מִשְׁחַת קוֹדֶשׁ יִהְיֶה זֶה לִי לְדוֹרוֹתֵיכֶם. אֵין מוֹשְׁחִין מְלָכִים אֶלָּא עַל גַּבֵּי הַמַּעַיָין. הָדָא הוּא דִכְתִיב וְהִרְכַּבְתֶּם אֶת שְׁלֹמֹה בְנִי עַל הַפִּרְדָּה אֲשֶׁר לִי וְהוֹרַדְתֶּם אוֹתוֹ אֶל גִּחוֹן. וּמָשַׁח אֹתוֹ שָׁם צָדוֹק הַכֹּהֵן וְנָתָן הַנָּבִיא לְמֶלֶךְ עַל יִשְׂרָאֵל. אֵין מוֹשְׁחִין מְלָכִים מֶלֶךְ בֶּן מֶלֶךְ אֶלָּא מִפְּנֵי הַמַּחֲלוֹקֶת. מִפְּנֵי מַה נִמְשַׁח שְׁלֹמֹה. מִפְּנֵי מַחֲלוֹקָתוֹ שֶׁלָּאֲדוֹנִיָּהוּ. יוֹאָשׁ מִפְּנֵי עֲתַלְיָה. יֵהוּא מִפְּנֵי יוֹרָם. לֹא כֵן כָּתוּב קוּם מְשָׁחֵהוּ כִּי זֶה הוּא. זֶה טָעוּן מְשִׁיחָה וְאֵין מַלְכֵי יִשְׂרָאֵל טְעוּנִין מְשִׁיחָה. אֶלָּא יְהוֹאָחָז מִפְּנֵי יְהוּיָקִים אָחִיו שֶׁהָיָה גָדוֹל מִמֶּנּוּ שְׁתֵּי שָׁנִים. וְלֹא יִאשִׁיָּהוּ גְּנָזוֹ. הָדָא אָמְרָה. בְּאַפֵּירְסָמוֹן מְשָׁחוֹ. אֵין מוֹשְׁחִין מְלָכִים אֶלָּא מִן הַקֶּרֶן. שָׁאוּל וְיֵהוּא נִמְשְׁחוּ מִן הַפָּךְ. שֶׁהָיְתָה מַלְכוּתָן מַלְכוּת עוֹבֶרֶת. דָּוִד וּשְׁלֹמֹה נִמְשְׁחוּ מִן הַקֶּרֶן. שֶׁהָיְתָה מַלְכוּתָן מַלְכוּת קַיֶימֶת. אֵין מוֹשְׁחִין כֹּהֲנִים מְלָכִים. אָמַר רִבִּי יוּדָן עַנְתּוֹנְדְרַיָיא. עַל שֵׁם לֹא יָסוּר שֵׁבֶט מִיהוּדָה. אָמַר רִבִּי חִיָיה בַּר אָדָא. לְמַעַן יַאֲרִיךְ יָמִים עַל מַמְלַכְתּוֹ הוּא וּבָנָיו בְּקֶרֶב יִשְׂרָאֵל. מַה כְתִיב בַּתְרֵיהּ. לֹא יִהְיֶה לַכֹּהֲנִים הַלְוִיִּם. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הוּא יוֹחָנָן הוּא יְהוֹאָחָז. וְהָא כְתִיב הַבְּכוֹר יוֹחָנָן. בְּכוֹר לַמַּלְכוּת. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. הוּא שַׁלּוּם הוּא צִדְקִיָּהוּ. וְהָכְתִיב הַשְּׁלִישִׁי צִדְקִיָּהוּ וְהָרְבִיעִי שַׁלּוּם. שְׁלִישִׁי לְתוֹלְדוֹת רְבִיעִי לַמַּלְכוּת. צִדְקִיָּהוּ שֶׁצִּידֵּק עָלָיו מִידַּת הַדִּין. שַׁלּוּם שֶׁבְּיָמָיו שָׁלְמָה מַלְכוּת בֵּית דָּוִד. לָא שַׁלּוּם הֲוָה שְׁמֵיהּ וְלָא צִדְקִיָּהוּ הֲוָה שְׁמֵיהּ אֶלָּא מַתַּנְיָה. הָדָא הוּא דִכְתִיב וַיַּמְלֵךְ מֶלֶךְ בָּבֶל אֶת מַתַּנְיָה דוֹדוֹ תַּחְתָּיו וַיַּסֵּב אֶת שְׁמוֹ צִדְקִיָּהוּ. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. בָּאַמָּה שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים הָיָה הָאָרוֹן עָשׂוּי. מְָאן תַּנָּא. בָּאַמָּה שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים. רִבִּי מֵאִיר הִיא. דִּתְנָן. רִבִּי מֵאִיר אוֹמֵר. כָּל הָאַמּוֹת הוּא כְבִנְיָינוֹת. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַמַּת הַבִּנְיָין שִׁשָּׁה. שֶׁל כֵּלִים חֲמִשָּׁה. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר דּוּ אָמַר. בָּאַמָּה שֶׁל שִׁשָּׁה טְפָחִים הָיָה הָאָרוֹן עָשׂוּי. אוֹרְכּוֹ שֶׁלְאָרוֹן חַמִּשָּׁה עָשָׂר טֶפַח. דִּכְתִיב אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ. אַמְתָּא אֲשִׁיתָא וְאַמְתָּא אֲשִׁיתָא וּפַלְגּוּת אַמְתָּא תְּלָתָא. וְאַרְבָּעָה לוֹחוּת הָיוּ בּוֹ. שְׁנַיִם שְׁלֵימִים וּשְׁנַיִם שְׁבוּרִים. דִּכְתִיב אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן. הַלּוּחוֹת הָיוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד אָרְכּוֹ שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבּוֹ שְׁלֹשָׁה שִׁשָּׁה. וְתֵן אוֹרְכָן שֶׁל לוּחוֹת לְרוֹחְבוֹ לְאָרְכּוֹ שֶׁלְאָרוֹן נִשְׁתַּיֵיר שָׁם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים. תְּנֵם לְאִיסְטְּוָוה תֵּן מֵהֶם חֲצִי טֶפַח לְכָל כּוֹתֶל נִשְׁתַּיֵיר שְׁנֵי טְפָחִים לְסֵפֶר תּוֹרָה. רָחְבּוֹ שֶׁלְאָרוֹן תִשְׁעָה טְפָחִים. דִּכְתִיב אַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ. אַמְתָּא אֲשִׁיתָא וּפַלְגּוּת אַמְתָּא תְּלָתָא. וְאַרְבָּעָה לוֹחוּת הָיוּ בּוֹ. שְׁנַיִם שְׁלֵימִים וּשְׁנַיִם שְׁבוּרִים. דִּכְתִיב אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן. הַלּוּחוֹת הָיוּ כָּל אַחַת וְאַחַת אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן שְׁלֹשָׁה שִׁשָּׁה. תֵּן אָרְכָּן שֶׁלְלוּחוֹת לְרוֹחְבוֹ שֶׁלְאָרוֹן נִשְׁתַּיֵיר שָׁם שְׁלֹשָׁה טְפָחִים חֲצִי טֶפַח מִיכָּן וַחֲצִי טֶפַח מִיכָּן לְשִׁילּוּט. וּמְקוֹם שֶׁמַּנִּיחִין בּוֹ סֵפֶֶר תוֹרָה טְפָחַיִים. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. בָּאַמָּה שֶׁלְחֲמִשָּׁה טְפָחִים הָיָה הָאָרוֹן עָשׂוּי. מָאן תַּנָּא. בָּאַמָּה שֶׁלְחֲמִשָּׁה טְפָחִים. רִבִּי יְהוּדָה. דְּתַנִּינָן תַּמָּן. רִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. אַמַּת הַבִּנְיָין שִׁשָּׁה טְפָחִים וְשֶׁלְכֵּלִים חֲמִשָּׁה. וְהָהֵן אָרוֹן כֶּלִי הוּא. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה דּוּ אָמַר. בָּאַמָּה שֶׁלְחֲמִשָּׁה טְפָחִים הָיָה אָרְכּוֹ שֶׁלְאָרוֹן עָשׂוּי. שְׁנֵים עָשָׂר טֶפַח וּמֶחֱצָה. דִּכְתִיב אַמָּתַיִם וָחֵצִי אָרְכּוֹ. אַמְתָּא חֲמִשָּׁה וְאַמְתָּא חֲמִשָּׁה וּפַלְגּוּת אַמְתָּא תְּרֵיי וּפְלִיג. וְאַרְבָּעָה לוֹחוּת הָיוּ בוֹ. שְׁנַיִם שְׁלֵימִים וּשְׁנַיִם שְׁבוּרִים. דִּכְתִיב אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשַׂמְתָּם בָּאָרוֹן. וְהַלּוּחוֹת הָיוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן שְׁלֹשָׁה. תֵּן רָחְבָּן שֶׁלְלוּחוֹת לְאוֹרְכּוֹ שֶׁלְאָרוֹן וְנִשְׁתַּיֵיר שָׁם חֲצִי טֶפַח. אֶצְבַּע לִכְתָלִים מִיכָּן וְאֶצְבַּע לִכְתָלִים מִיכָּן. רָחְבּוֹ שֶׁלְאָרוֹן שִׁבְעָה טְפָחִים וּמֶחֱצָה. דִּכְתִיב אַמָּה וָחֵצִי רָחְבּוֹ. אַמְתָּא חֲמִשָּׁה וּפַלְגּוּת אַמְתָּא תְּרֵיי וּפְלִיג. וְאַרְבָּעָה לוֹחוּת הָיוּ בוֹ. שְׁנַיִם שְׁלֵימִים וּשְׁנַיִם שְׁבוּרִים. דִּכְתִיב אֲשֶׁר שִׁבַּרְתָּ וְשִׂמְתָּם בָּאָרוֹן. הַלּוּחוֹת הָיוּ כָּל אֶחָד וְאֶחָד אָרְכָּן שִׁשָּׁה טְפָחִים וְרָחְבָּן שְׁלֹשָׁה. תֵּן אָרְכָן שֶׁלְלוּחוֹת לְרָחְבּוֹ שֶׁלְאָרוֹן וְנִשְׁתַּיֵיר שָׁם טֶפַח וּמֶחֱצָה. אֶצְבַּע לִכְתָלִים מִיכָּן וְאֶצְבַּע לִכְתָלִים מִיכָּן. חֲצִי טֶפַח מִיכָּן וַחֲצִי טֶפַח מִיכָּן לְשִׁילּוּט. כֵּיצַד עָשָׂה בְצַלְאֵל אֶת הָאָרוֹן. רִבִּי חֲנִינָה אָמַר. שָׁלֹשׁ תֵּיבוֹת עֲשָׂאוֹ שְׁתַּיִם שֶׁלְזָהָב וְאַחַת שֶׁלְעֵץ. נָתַן שֶׁלְעֵץ בְּשֶׁלְזָהָב וְשֶׁלְזָהָב בְּשֶׁלְעֵץ וְשֶׁל עֵץ בְּשֶׁלְזָהָב. וְצִיפָּהוּ. דִּכְתִיב וְצִפִּיתָ אוֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תְּצַפֶּנּוּ. לְהָבִיא שְׂפָתוֹ הָעֶלְיוֹנָה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ אָמַר. תֵּיבָה אַחַת עֲשָׂאוֹ וְצִיפָּהוּ. דִּכְתִיב וְצִפִּיתָ אוֹתוֹ זָהָב טָהוֹר מִבַּיִת וּמִחוּץ. מַה תַלְמוּד לוֹמַר תְּצַפֶּנּוּ. אָמַר רִבִּי פִינְחָס לְהָבִיא בֵין נֶסֶר לְנֶסֶר. כֵּיצד הָיוּ הַלּוּחוֹת כְּתוּבִים. רִבִּי חֲנַנְיָה בֶּן גַּמְלִיאֵל אוֹמֵר. חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים. חֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה וַחֲמִשָּׁה עַל לוּחַ זֶה. וְרַבָּנִן אָמְרִין. עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה. הָדָא הוּא דִּכְתִיב וַיַּגֵּד לָכֶם אֶת בְּרִיתוֹ אֲשֶׁר צִוָּה אֶתְכֶם לַעֲשׂוֹת עֲשֶׂרֶת הַדְּבָרִים. עֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה וַעֲשָׂרָה עַל לוּחַ זֶה. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן יוֹחַי אָמַר. עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה. דִּכְתִיב וַיִּכְתְּבֵם עַל שְׁנֵי לוּחוֹת אֲבָנִים. עֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה וְעֶשְׂרִים עַל לוּחַ זֶה. רִבִּי סִימַאי אָמַר. אַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה וְאַרְבָּעִים עַל לוּחַ זֶה. מִזֶּה וּמִזֶּה הֵם כְּתוּבִים. טֶטְרַגוֹנָה. חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ אוֹמֵר. בֵּין כָל דִּיבּוּר וְדִיבּוּר דִּיקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה. מְמוּלָּאִים בַּתַּרְשִׁישׁ. כְּיַמָּא רַבָּא. רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ כַּד הֲוָה מַטֵּי הָדֵין קִרְיָיא הֲוָה אֲמַר. יָפֶה לִימְּדֵנִי חֲנַנְיָה בֶּן אֲחִי רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ. מַה הַיָּם הַזֶּה בֵּין גַּל גָּדוֹל לְגַל גָּדוֹל גַּלִּים קְטַנִּים כָּךְ בֵּין כָּל דִּיבֵּר וְדִיבֵּר דִּיקְדּוּקֶיהָ וְאוֹתוֹתֶיהָ שֶׁלְתּוֹרָה. אָמַר רִבִּי תַנְחוּמָא. אִיתְקַשְׁיָית קוֹמֵי רִבִּי פִינְחָס. אַתְיָא כְרִבִּי יוּדָה וְלָא אַתְיָא כְרִבִּי מֵאִיר. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי יוּדָה. לָקוֹחַ אֵת סֵפֶר הַתּוֹרָה הַזֹּאת וְשַׂמְתֶּם אוֹתוֹ מִצַּד אֲרוֹן בְּרִית יְי וגו׳. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי יוּדָה דוּ אָמַר. אֵיכָן הָיָה סֵפֶר תּוֹרָה נָתוּן. כְּמִין גְּלוֹסֳּקוֹס עָשָׂה לוֹ מִבַּחוּץ וְהָיָה סֵפֶר תּוֹרָה נָתוּן לְתוֹכוֹ. מַה טַעֲמֵיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר. וְנָתַתָּה אֶת הַכַּפּוֹרֶת עַל הָאָרוֹן מִלְמָעְלָה וגו׳. עַל דַּעְתֵּיהּ דְּרִבִּי מֵאִיר דוּ אָמַר. אֵין מוּקְדָּם וּמְאוּחַר בַּתּוֹרָה. אֶלָּא וְאֶל הָאָרוֹן תִּתֵּן אֵת הָעֵדוּת אֲשֶׁר אֶתֵּן אֵלֶיךָ. וְאַחַר כָּךְ וְנָתַתָּה אֶת הַכַּפֹּרֶת עַל הָאָרוֹן מִלְמָעְלָה. רִבִּי פִינְחָס בְשֵׁם רִבִּי שִׁמְעוֹן בֶּן לָקִישׁ. הַתּוֹרָה שֶׁנָּתַן לוֹ הַקָּדוֹשׁ בָּרוךְ הוּא לְמֹשֶׁה נְתָנָהּ לוֹ אֵשׁ לְבָנָה חָרוּתָה בְאֵשׁ שְׁחוֹרָה. הִיא אֵשׁ מוּבְלֶלֶת בְאֵשׁ חֲצוּבָה מֵאֵשׁ וּנְתוּנָה מֵאֵשׁ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מִימִינוֹ אֵשְׁ דָּת לָמוֹ. משנה: הֵיכָן הָיוּ הַהִשְׁתַּחֲוִיּוֹת הָאֵילּוּ. אַרְבַּע בַּצָּפוֹן וְאַרְבַּע בַּדָּרוֹם שָׁלשׁ בַּמִּזְרָח וּשְׁתַּיִם בַּמַּעֲרָב כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים שְׁעָרִים דְּרוֹמִיִּים סְמוּכִין לַמַּעֲרָב שַׁעַר הָעֶלְיוֹן שַׁעַר הַדֶּלֶק שַׁעַר הַבְּכוֹרוֹת שַׁעַר הַמָּיִם. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר הַמַּיִם שֶׁבּוֹ מַכְנִיסִין צְלוֹחִית שֶׁל מַיִם שֶׁל נִסּוּךְ חַמַּיִם בֶּחָג. רִבִּי אֱלִיעֶזֶר בֶּן יַעֲקֹב אוֹמֵר בּוֹ הַמַּיִם מְפַכִּים עֲתִידִין לִהְיוֹת יוֹצְאִין מִתַּחַת מִפְתַּן הַבַּיִת. לְעוּמָּתָן בַּצָּפוֹן סְמוּכִין בַּמַּעֲרָב שַׁעַר יְכָנְיָה שַׁעַר הַקָּרְבָּן שַׁעַר הַנָּשִׁים שַׁעַר הַשִּׁיר. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ שַׁעַר יְכָנְיָה שֶׁבּוֹ יָצָא יְכָנְיָה בְּגָלוּתוֹ. שֶׁבַּמִּזְרָח שַׁעַר נִיקָנוֹר וּשְׁנֵי פִשְׁפְּשִׁין הָיוּ לוֹ אֶחָד בִּימִינוֹ וְאֶחָד בִּשְׂמֹאלוֹ. וּשְׁנַיִם בַּמַּעֲרָב וְלֹא הָיָה לָהֶם שֵׁם: הלכה: מַתְנִיתָה דְּאַבָּא יוֹסֵה בֶן חָנִין. דְּאַבָּא יוֹסֵה בֶן חָנִין אָמַר. כְּנֶגֶד שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שְׁעָרִים. בְּרַם כְּרַבָּנִן שִׁבְעָה שְׁעָרִים הָיוּ בָעֲזָרָה. עַל דָּעְתּוֹן דְּרָבָּנִן אֵיכָן הָיוּ הִשְׁתַּחֲוִיּוֹת הַלָלוּ. כַּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. שְׁלֹשָׁה עָשָׂר פְרָצוֹת הָיוּ בוֹ שֶׁפְּרָצוּם מַלְכֵי יָוָון. חָזְרוּ וּגְדָרוּם וְגָזְרוּ כְּנֶגְדָּן שְׁלשׁ עֶשְׂרֵה הִשְׁתַּחֲוָיוֹת. כְּתִיב וְהָיָה בַּיּוֹם הַהוּא יֵצְאוּ מַיִם חַיִּים מִירוּשָׁלַם וגו׳. תַּנֵּי. בֵּית קוֹדֶשׁ הַקָּדָשִׁים עַד הַפָּרָכוֹת כְּקַרְנֵי סִילַיי וּבִילַיי. מִן הַפָּרָכוֹת עַד מִזְבַּח הַזָּהָב כְּקַרְנֵי חֲגָבִים. מִמִּזְבַּח הַזָּהָב וְעַד הָעֲזָרוֹת כְּחוּט שֶׁל שְׁיתִי. מִן הָעֲזָרוֹת וְעַד מִפְתַּן הַבַּיִת כְּחוּט שֶׁל עֶרֶב. מִיכָּן וָהֵילַךְ כְּמִפִּי הַפַּךְ. וְהִנֵּה מַיִם מְפַכִּים מִן הַכָּתֵף הַיְמָנִית. כְּתִיב בְּצֵאת הָאִישׁ קָדִים וְקָו בְּיָדוֹ וַיָּמָד אֶלֶף בָּאַמָּה וַיַּעֲבִירֵנִי בַמַּיִם מֵי אָפְסָיִם. עַד קַרְסוּלֵהּ. וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִירֵנִי בַמַּיִם מַיִם בִּרְכָּיִים. עַד בִּרְכַּיָיא. וַיָּמָד אֶלֶף וַיַּעֲבִירֵנִי מֵי מָתְנָיִם. עַד מָתְנַיָיא. מִיכָּן וְהֵילַךְ וַיָּמָד אֶלֶף נַחַל אֲשֶׁר לֹא אוּכַל לַעֲבֹר. אֲפִילוּ לִיבֻּרְנִין גְּדוֹלָה אֵינָהּ יְכוֹלָה לַעֲבוֹר בּוֹ. מַה טַעֲמָא וְצִי אַדִּיר לֹא יַעַבְרֶנּוּ. מִפְּנֵי מַה כִּי גָאוּ הַמַּיִם מֵי שָׂחוּ. מָהוּ מֵי שָׂחוּ. מִלְּשׁוֹט. אָמַר רִבִּי חוּנָה. בְּאַתְרִין צְוָוחִין לְשַׁיְיטָא סְחוּנָא. וּפֵרַשׂ יָדָיו בְּקִרְבּוֹ כַּאֲשֶׁר יְפָרֵשׂ הַשּׂוֹחֶה לִשְׂחוֹת מָהוּ לִשְׂחוֹת. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן. מַיִין דְּמִתְמַלְּלִין בְּעָלְמָא. כְּתִיב בַּיּוֹם הַהוּא יִהְיֶה מָקוֹר נִפְתָּח לְבֵית דָּוִיד וּלְיֹוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלָם לְחַטַּאת וּלְנִידָּה. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן. מִבֵּית דָּוִד וְעַד יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם כְּשֵׁרִים לְנִדָּה וּלְחַטָּאת. מִיכָּן וְהֵילַךְ מֵי תַעֲרוּבוֹת הֵם. כְּשֵׁירִים לְנִידָּה וּפְסוּלִים לְמֵי חַטָּאת. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. מִבֵּית דָּוִד וְעַד יוֹשְׁבֵי יְרוּשָׁלִָם כְּשֵׁירִים לְנִדָּה וּלְחַטָּאת. מִיכָּן וְהֵילַךְ מֵי קַטֵּיפְרֵיסוֹת הֵן. פְּסוּלִין לְנִדָּה וּלְחַטָּאת. כְּתִיב וַיֹּאמֶר אֵלַי הַמַּיִם הָאֵלֶּה יוֹצְאִים אֶל הַגְּלִילָה הַקַּדְמוֹנָה זֶה יַם שֶׁלְסַמְכו. וְיָרְדוּ אֶל הָעֲרָבָה זֶה יַם שֶׁלְטִיבֵּרִיָּא. וּבָאוּ הַיָּמָּה זֶה יַם הַמֶּלַח. אֶל הַיָּמָּה הַמּוּצָאִים זֶה הַיָּם הַגָּדוֹל. וְלָמָּה נִקְרָא שְׁמוֹ מּוֹצָאִים. כְּנֶגֵד שְׁנֵי פְעָמִים שֶׁיָּצָא. אֶחָד בְּדוֹר אֱנוֹשׁ וְאֶחָד בְּדוֹר פְּלָגָה. רִבִּי לָעְזְר בְּשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בָּרִאשׁוֹנָה יָצְא עַד קַלַבְּרִיאָה וּבַשְׁנִיָיה יָצָא עַד קֵפֵי בֶּרְבֶּרִיָה. רִִבִּי אָחָא בְשֵׁם רִבִּי חֲנִינָה. בָּרִאשׁוֹנָה יָצְא עַד קֵפֵי בֶּרְבֶּרִיָא בַשְׁנִיָיה יָצָא עַד עַכּוֹ וְעַד יָפוֹ. עַד פֹּה תָבוֹא וְלֹא תוֹסִיף. עַד עַכּוֹ תָבוֹא וְלֹא תוֹסִיף. וּפֹא יָשִׁית בִּגְאוֹן גַּלֶּיךָ. עַד יָפוֹ אָשִׁית גְּאוֹן גַּלֶּיךָ. נִיחָא יָמָּא רַבָּא יַמָּא דְמִילְחָא. בִּשְׁבִיל לְמִיתְקָן. יַמָּה דְטִיבֵּרִיָּא יַמָּה דְסַמְכוֹ. לְרַבּוֹת דְּגָתָם. לְמִינָה תִּהְיֶה דְגָתָם. לְמִינֵי מִינִים תִּהְיֶה דְגָתָם. תַּנֵּי. אָמַר רַבָּן שִׁמְעוֹן בֶּן גַּמְלִיאֵל. מַעֲשֶׂה שֶׁהָלַכְתִּי לְצַיְידָן וְהֵבִיאוּ לְפָנַיי יוֹתֵר מִשְׁלֹשׁ מֵאוֹת מִינֵי דָגִים בְּתַמְחוּי אֶחָד. וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם. בְּצֹּאתָיו וּגְבָאָיו וְלֹא יֵרָפְאוּ לְמֶלַח נִיתָּנוּ. כְּתִיב וְנִרְפּאוּ הַמָּיִם וְאַתְּ אָמַרְתָּ. וְלֹא יֵרָפְאוּ הַמַּיִם. מָקוֹם הוּא שֶׁשְּׁמוֹ וְלֹא יֵרָפְאוּ. כְּתִיב וְעַל הַנַּחַל יַעֲלֶה עַל שְׂפָתוֹ מִזֶּה וּמִזֶּה כָּל עֵץ מַאֲכָל לֹא יִבֹּל עָלֵהוּ וְלֹא יִתֹּם פִּרְיוֹ לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר. תַּנֵּי אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַזֶּה תְּבוּאָה עוֹשָׂה לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לְחוֹדֶשׁ אֶחָד וְאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵי חֳדָשִׁים. מַה טַעֲמֵיהּ. לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי. לְפִי שֶׁבָּעוֹלָם הַַזֶּה הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לְשִׁשָּׁה חֳדָשִׁים וְהָאִילָן עוֹשֶׂה לִשְׁנֵים עָשָׂר חוֹדֶשׁ. אֲבָל לְעָתִיד לָבוֹא הַתְּבוּאָה עוֹשָׂה לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְאִילָן עוֹשֶׂה לְחוֹדֶשׁ אֶחָד. שֶׁכֵּן מָצָאנוּ שֶׁעָשָׂת הַתְּבוּאָה בִימֵי יוֹאֵל לַחֲמִשָּׁה עָשָׂר יוֹם וְקָרֵב מִמֶּנָּה הָעוֹמֵר. מַה טַעֲמֵיהּ. וּבְנֵי צִיּוֹן גִּילוּ וְשִׂמְחוּ בַּיי אֱלֹהֵיכֶם כִּי נָתַן לָכֶם אֶת הַמּוֹרֶה לִצְדָקָה וַיּוֹרֶד לָכֶם גֶּשֶׁם יוֹרֶה וּמַלְקוֹשׁ בָּרִאשׁוֹן. מַה מְקַיֵים רִבִּי יוֹסֵי לָחֳדָשָׁיו יְבַכֵּר. בְּכָל חוֹדֶשׁ וָחוֹדֶשׁ יְהֵא מְבַכֵּר. וְעָלֵהוּ לִתְרוּפָה. רִבִּי יוֹחָנָן אָמַר. תַּרְפֵּיהּ מְצַץ עָלֵיהּ וֹתָרַף מְזוֹנֵהּ. רַב וּשְׁמוּאֵל. חַד אָמַר. לְהַתִּיר פֶּה שֶׁלְמָעֲלָן. וְחוֹרָנָה אָמַר. לְהַתִּיר פֶּה שֶׁלְמַטָּן. רִבִּי חֲנִינָה וְרִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי. חַד אָמַר לְהַתִּיר פֶּה עֲקָרוֹת. וְחוֹרָנָה אָמַר. לְהַתִּיר פֶּה אִילְּמִים. אַתְּ מוֹצֵא. בְּשָׁעָה שֶׁעָלָה נְבוּכַדְנֶצַּר לְכָאן בָּא וְיָשַׁב לוֹ בְדִיפְנֵי שֶׁלְאַנְטִוֹכִיָּה וְיָצָאָה סַנְהֶדְרִין גְּדוֹלָה לִקְרָאתוֹ וְאָמְרָה לוֹ. הִגִּיעַ זְמַן הַבַּיִת הַזֶּה לִיחָרֵב. אָמַר לָהֶן. אוֹתוֹ שֶׁהִמְלַכְתִּי אוֹתוֹ עֲלֵיכֶם תְּנוּהוּ לִי וַאֲנִי הוֹלֵךְ לִי. בָּאוּ וְאָמְרוּ לִיהוֹיָכִין מֶלֶךְ יְהוּדָה. נְבוּכַדְנֶצַּר בָּעֵי לָךְ. כֵּיוָן שֶׁשָּׁמַע מֵהֶן כָּךְ נָטַל מַפְתֵּיחוֹת שֶׁלְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. עָלָה לְגַגּוֹ שֶׁלְהֵיכָל. אָמַר לָפָנָיו. רִבּוֹנוֹ שֶׁלְעוֹלָם. לִכְשֶׁעָבַר הָיִינוּ נֶאֱמָנִין לָךְ וְהָיוּ מַפְתֵּיחוֹתֵיךָ מְסוּרִין לָנוּ. עַכְשָׁיו שֶׁאֵין אָנוּ נֶאֱמָנִין הֲרֵי מַפְתֵּחוֹתֵיךָ מְסוּרִין לָךְ. תְּרֵין אֲמוֹרִין. חַד אָמַר. זְרָקָן וְעוֹד לֹא יָרְדוּ. וְחוֹרָנָה אָמַר. רָאָה כְמִין יָד נוֹטַלְּתַן מִיָּדוֹ. כֵּיוָן שֶׁרָאוּ כָּל חוֹרֵי יְהוּדָה כֵן עָלוּ לְרֹאשׁ גַּגּוֹתֵיהֶן וְנָפְלוּ וָמֵתוּ. הָדָא הוּא דִכְתִיב מַשָּׂא גֵּיא חִיזָּיוֹן מַה לָּךְ אֵיפוֹא כִּי עָלִית כּוּלָּךְ לַגַּגּוֹת. תְּשׁוּאוֹת מְלֵאָה עִיר הוֹמִיָּה וגו׳. משנה: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוּלְחָנוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ שְׁמוֹנֶה שֶׁל שַׁיִישׁ בְּבֵית הַמִּטְבְּחַיִם שֶׁעֲלֵיהֶן מְדִיחִין אֶת הַקְּרָבַיִים. וּשְׁנַיִם בְּמַעֲרַב הַכֶּבֶשׁ אֶחָד שֶׁל שַׁיִישׁ וְאֶחָד שֶׁל כֶּסֶף עַל שֶׁל שַׁיִישׁ נוֹתְנִין אֶת הָאֵיבָרִין וְעַל שֶׁל כֶּסֶף כְּלֵי שָׁרֵת. וּשְׁנַיִם בָּאוּלָם מִבִּפְנִים עַל פֶּתַח הַבַּיִת אֶחָד שֶׁל שַׁיִישׁ וְאֶחָד שֶׁל זָהָב. עַל שֶׁל שַׁיִישׁ נוֹתְנִים לֶחֶם הַפָּנִים בִּכְנִיסָתוֹ וְעַל שֶׁל זָהָב בִּיצִיאָתוֹ שֶׁמַּעֲלִין בַּקֹּדֶשׁ וְלֹא מוֹרִידִין. אֶחָד שֶׁל זָהָב מִבִּפְנִים שֶׁעָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים תָּמִיד: הלכה: תַּנֵּי. עַל שֶׁלְכֶּסֶף. רִבִּי יוֹסֵי בְשֵׁם רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. רִבִּי חֲנַנְיָה מַטֵּי בָהּ מִשְּׁמֵיהּ דְּרִבִּי יוֹחָנָן. לֵית כָּאן שֶׁלְכֶּסֶף מִפְּנֵי שֶׁהוּא מַרְתִּיחַ. לֹא כֵן תַּנֵּי. זֶה אֶחָד מִן הַנִּיסִּים שֶׁנַּעֲשׂוּ בְבֵית הַמִּקְדָּשׁ. שֶׁכְּשֵׁם שֶׁהָיוּ מַנִּיחִין אוֹתוֹ חוֹם כָּךְ הָיוּ מוֹצִאִין אוֹתוֹ חוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר לָשׁוּם לֶחֶם חוֹם כְּיוֹם הִלָּקְחוֹ. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. אֵין מַזְכִּירִין מַעֲשֶׂה נִיסִּים. בְּעוֹן קוֹמֵי רִבִּי אִילָא. לֹא הָיָה שָׁם לֶחֶם מָהוּ לְהַנִּיחוֹ לַשַּׁבָּת הַבָּאָה. אֲמַר לוֹן. כְּתִיב וְנָתַתָּה עַל הַשּׁוּלְחָן לֶחֶם פָּנִים לְפָנַיי תָּמִיד. לֶחֶם פָּנִים אֲפִילוּ פָסוּל. עֲשָׂרָה שׁוּלְחָנוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה. וַיַּעַשׂ שׁוּלְחָנוֹת עֲשָׂרָה וַיַּנַּח בַּהֵיכָל חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאל. אִין תֵּימַר. חֲמִשָּׁה בַדָּרוֹם וַחֲמִשָּׁה בַצָּפוֹן. וַהֲלֹא אֵין הַשּׁוּלְחָן כָּשֵׁר אֶלָּא בַצָּפוֹן. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַשֻּׁלְחָן תִּתֵּן עַל צֶלַע צָפוֹן. מַה תַלָמוּד לוֹמַר. חֲמִשָּׁה מִיָּמִין וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמֹאל. אֶלָּא חֲמִשָּׁה מִיָּמִין שֻׁלְחֲנוּ שֶׁלְמֹשֶׁה וַחֲמִשָּׁה מִשְּׂמאֹלוֹ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מְסַדֵּר אֶלָּא שֶׁלְמֹשֶׁה בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַשּׁוּלְחָן אֲשֶׁר עָלָיו לֶחֶם הַפָּנִים. רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַל כּוּלָּם הָיָה מְסַדֵּר. שֶׁנֶּאֱמַר אֶת הַשּׁוּלְחָנוֹת וַעֲלֵיהֶם לֶחֶם הַפָּנִים. תַּנֵּי. מִזְרַח וּמַעֲרָב הָיוּ נְתוּנִין. דִּבְרֵי רִבִּי. רִבִּי אֶלְעָזָר בֵּירִבִּי שִׁמְעוֹן אוֹמֵר. צָפוֹן וְדָרוֹם הָיוּ נְתוּנִין. מָאן דְּאָמַר. מִזְרַח וּמַעֲרָב. נִיחָא. כּוּלְּהֹן רְאוּיִין לְשֵׁירוּת. מָאן דְּאָמַר. צָפוֹן וְדָרוֹם. נִמְצָא שׁוּלְחָן בַדָּרוֹם וּמְנוֹרָה בַצָּפוֹן. וְהָא תַנֵּי. הַשֻּׁלְחָן הָיָה נָתוּן מֵחֲצִי הַבַּיִת וְלִפְנִים מָשׁוּךְ מִן הַכּוֹתֶל כִּשְׁתֵּי אַמּוֹת כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן וּמְנוֹרָה כְנֶגְדּוֹ בְדָרוֹם. מִזְבַּח הַזָּהָב הָיָה נָתוּן בְאֶמְצַע הַבַּיִת חוֹלֵק אֶת הַבַּיִת מֵחֶצְיוֹ וְלִפְנִים מָשׁוּךְ קִימְעָא כְּלַפֵּי הַצָּפוֹן. וְכוּלְּהֹם הָיוּ נְתוּנִין מִשְּׁלִישׁ הַבַּיִת וְלִפְנִים. עֶשֶׂר מְנוֹרוֹת עָשָׂה שְׁלֹמֹה. שֶׁנֶּאֱמַר וַיַּעַשׂ אֶת מְנוֹרוֹת הַזָּהָב עֶשֶׂר כְּמִשְׁפָּטוֹ. אּין תֵּימַר. חָמֵשׁ בַּצָּפוֹן וְחָמֵשׁ בַּדָּרוֹם. וַהֲלֹא אֵין הַמְּנוֹרָה כְשֵׁירָה אֶלָּא בַדָּרוֹם. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַמְּנוֹרָה נֹכַח הַשֻּׁלְחָן עַל יֵרַךְ הַמִּשְׁכָּן תֵּימָנָה. מַה תַלָמוּד לוֹמַר. חָמֵשׁ מִיָּמִין וְחָמֵשׁ מִשְּׂמֹאל. אֶלָּא חָמֵשׁ מִיָּמִין מְנוֹרָתוֹ שֶׁלְמֹשֶׁה וְחָמֵשׁ מִשְּׂמאֹלָהּ. אַף עַל פִּי כֵן לֹא הָיָה מַבְעִיר אֶלָּא שֶׁלְמֹשֶׁה בִּלְבַד. שֶׁנֶּאֱמַר וּמְנוֹרַת הַזָּהָב וְנֵרוֹתֶיהָ לְבָעֵר בָּעֶרֶב בָּעֶרֶב. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי יְהוּדָה אוֹמֵר. עַל כּוּלָּם הָיָה מַבְעִיר. שֶׁנֶּאֱמַר וְאֶת הַמְּנוֹרוֹת וְנֵרוֹתֵיהֶם לְבַעֲרָם כַּמִּשְׁפָּט לִפְנֵי הַדְּבִיר זָהָב סָג‍וּר. וְהַפֶּרַח וְהַנֵּרוֹת וְהַמֶּלְקָחַיִם זָהָב הוּא מִכְלוֹת זָהָב. הֵן כִּילוּ זְהָבוֹ שֶׁלְשְׁלֹמֹה. רַב יְהוּדָה בְשֵׁם אַסִּי. הָיָה שְׁלֹמֹה נוֹטֵל אֶלֶף כִּכְּרֵי זָהָב וּמַכְנִיסָן לָאוֹר לַכּוּר וּמוֹצִיאָן עַד שֶׁהוּא מַעֲמִידָן עַל אֶחָד. לְקַיֵים מַה שֶׁנֶּאֱמַר כִּכָּר זָהָב טָהוֹר עָשָׂה אוֹתָהּ וגו׳. תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יוֹסֵי בֵּירִבִּי יְהוּדָה. מַעֲשֶׂה בִמְנוֹרַת זָהָב שֶׁעָשָׂה מֹשֶׁה בַמִּדְבָּר וְהָיְתָה יְתֵירָה דֵינָר זָהָב. וְהִכְנִיסוּהָ לַכּוּר שְׁמוֹנִים פַּעַם וְלֹא חָסְרָה כְלוּם. וְיֵאוּת. עַד דְּלֹא יְקוּם עַל בְּרָרֵיהּ הֲוָה חָסֵר סַגִּין. מִן דּוּ קַיָים עַל בְּרָרֵיהּ לֹא חָסֵר כְּלוּם. משנה: שְׁלֹשָׁה עָשָׂר שׁוֹפָרוֹת הָיוּ בַּמִּקְדָּשׁ וְכָתוּב עֲלֵיהֶן תִּקְלִין חַדְתִּין וְתִקְלִין עַתִּיקִין קִינִּין וְגוֹזְלֵי עוֹלָה עֵצִים לְבוֹנָה זָהָב לַכַּפֹּרֶת. שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. תִּקְלִין חַדְתִּין שֶׁבְּכָל שָׁנָה וְשָׁנָה. וְעַתִּיקִין מִי שֶׁלֹּא הֵבִיא אֶשְׁתָּקַד שׁוֹקֵל לְשָׁנָה הַבָּאָה. קִינִּין הֵן תּוֹרִין. וְגוֹזְלֵי עוֹלָה הֵן בְּנֵי יוֹנָה. כּוּלָּן עוֹלוֹת דִּבְרֵי רַבִּי יְהוּדָה. וַחֲכָמִים אוֹמְרִים קִינִּין אֶחָד חַטָּאת וְאֶחָד עוֹלָה. גּוֹזְלֵי עוֹלָה כּוּלָּן עוֹלוֹת: הָאוֹמֵר הֲרֵי עָלַי עֵצִים לֹא יִפְחוֹת מִשְּׁנֵי גִּיזְירִין. לְבוֹנָה לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ. זָהָב לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב. שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. נְדָבָה מֶה הָיוּ עוֹשִׂין בָּהּ לוֹקְחִין בָּהּ עוֹלוֹת הַבָּשָׂר לַשֵּׁם וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. זֶה מִדְרָשׁ דָּרַשׁ יְהוֹיָדָע כֹּהֵן גָּדוֹל אָשָׁם הוּא אָֹשׂם אָשַׁם לַיְיָ. זֶה הַכְּלָל כֹּל שֶׁהוּא בָּא מִשֵּׁם חֵטְא וּמִשֵּׁם אַשְׁמָה יִלָּקַח בּוֹ עוֹלוֹת הַבָּשָׂר לַשֵּׁם וְהָעוֹרוֹת לַכֹּהֲנִים. נִמְצְאוּ שְׁנֵי כְּתוּבִין קַיָימִין אָשָׁם לַיי וְאָשָׁם לַכֹּהֵן. וְאוֹמֵר כֶּסֶף אָשָׁם וְכֶסֶף חַטָּאוֹת לֹא יוּבָא בֵּית יי לַכֹּהֲנִים יִהְיוּ: הלכה: תַּנֵּי. אָמַר רִבִּי יְהוּדָה. וְלֹא הָיָה שׁוֹפָר שֶׁלְקִינִּים בִּירוּשָׁלַיִם מִפְּנֵי הַתַּעֲרוֹבֶת. שֶׁמָּא תָמוּת אַחַת מֵהֶן וְנִמְצְאוּ דְמֵי חַטָּאוֹת מֵיתוֹת מְעוּרָבוֹת בָּהֶן. וְהָתַנֵּי. הָאִשָּׁה שֶׁאָמְרָה. הֲרֵי עָלַי קַן. מֵבִיאָה דְמֵי קַן וְנוֹתְנָתוֹ בַשּׁוֹפָר וְאוֹכֶלֶת בַקֳּדָשִׁים וְאֵינָהּ חוֹשֶׁשֶׁת שֶׁמָּא נִתְעַצֵּל כֹּהֵן. וְאֵין הַכֹּהֵן חוֹשֵׁשׁ שֶׁמָּא דְמֵי חַטָּאוֹת מֵיתוֹת מְעוּרָבוֹת בָּהֶן. כִּי קָאָמְרִינָן. בְּחַטָּאת שֶׁמֵּתוּ בַעֲלֵיהֶן וַדַּאִי. וְאִי אָמְרִינָן. נִבְרוֹר ד׳ זוּזֵי וְנַשְׁדֵּי בִּנְהָרָא וְאִידָּךְ לִישְׁתְּרוּ. הָא אָמְרִינָן בָעָלְמָא. רִבִּי יְהוּדָה לֵית לֵיהּ בְּרֵירָה. רִבִּי יוֹסֵה בֵּירִבִּי בּוּן אָמַר. רִבִּי בָּא בַּר מָמָל בָּעֵי. אָמַר הֲרֵי עָלַי עֵץ. מְבִיא גֵּיזָר אֶחָד. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. מַתְנִיתָא אָמְרָה כֵן. שֶׁזֶּה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ וְזֶה קָרְבָּן בִּפְנֵי עַצְמוֹ. כָּהִיא דְתַנִּינָן תַּמָּן. שְׁנַיִם בְּיָדָם שְׁנֵי גְיזִירֵי עֵצִים. לְרַבּוֹת אֶת הָעֵצִים. רִבִּי יְהוֹשֻׁעַ בֶּן לֵוִי אָמַר. עוֹבְיָין כַּמָּה חוֹקוֹת בָּאַמָּה שׁוֹחֲקוֹת. וְאָרְכָּן אַמָּה גַמּוּדָה כְּאַמָּה גְּרוֹמָה. רִבִּי חוֹנִי בְשֵׁם רִבִּי אִמִּי. כְּמִין טוֹרְטָנִי. אָמַר רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר רַב יִצְחָק. לְפִי שֶׁלֹּא הָיָה מְקוֹם הַמַּעֲרָכָה אֶלָּא אַמָּה עַל אַמָּה לְפִיכָךְ לֹא הָיָה בוֹ אֶלָּא אַמָּה גַמּוּדָה גְּרוֹמָה. וְתַנֵּי כֵן. אַמָּה הַיְּסוֹד אַמָּה סוֹבֵב אַמָּה כַּרְכּוֹב וְאַמָּה קְרָנוֹת וְאַמָּה מַעֲרָכָה. לְבוֹנָה לֹא יִפְחוֹת מִקּוֹמֶץ. נֶאֱמַר כָּאן אַזְכָּרָה וְנֶאֱמַר לְהַלָּן אַזְכָּרָה. מַה אַזְכָּרָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן מְלֹא קוֹמֶץ אַף כָּאן מְלֹא קוֹמֶץ. אִי מַה אַזְכָּרָה הָאֲמוּרָה לְהַלָּן שְׁנֵי קְמָצֵים אַף כָּאן שְׁנֵי קְמָצֵים. אָמַר רִבִּי לָא. כְּלוּם לָמְדוּ לְקוֹמֶץ אֶלָּא מִלֶּחֶם הַפָּנִים. מַה לְהַלָּן קוֹמֶץ הֶחָסֵר פָּסוּל אַף כָּאן קוֹמֶץ הֶחָסֵר פָּסוּל. אָמַר רִבִּי יוֹסֵה. מִילְּתֵיהּ דְּרִבִּי אִילָא אָמְרָה. הַמִּתְנַדֵּב מִנְחָה מֵבִיאָהּ בְקוּמְצוֹ שֶׁלְכֹּהֵן גָּדוֹל. רִבִּי חִזְקִיָּה בְשֵׁם רִבִּי יִרְמְיָה. וַאֲפִילוּ בְּקוֹמֶץ הַבְּעָלִים. זָהָב לֹא יִפְחוֹת מִדִּינַר זָהָב. אָמַר רִבִּי לָעְזָר. וְהוּא שֶׁהִזְכִּיר צוּרָה. אֲבָל אִם לֹא הִזְכִּיר צוּרָה מֵבִיא אֲפִילוּ צִינּוֹרָה. שִׁשָּׁה לִנְדָבָה. חִזְקִיָּה אָמַר. כְּנֶגֶד שִׁשָּׁה בָתֵּי אָבוֹת. בַּר פְּדָיָה אָמַר. כְּנֶגֶד שֵׁשׁ בְּהֵמוֹת. פָּר וְעֶגֶל וְשָׂעִיר אֵיִל וּגְדִי וּטְלֵה. שְׁמוּאֵל אָמַר. כְּנֶגֶד שֵׁשׁ קָרְבָּנוֹת. קִינֵּי זָבִים קִינֵּי זָבוֹת קִינֵּי יּוֹלְדוֹת חַטָּאוֹת וָאֲשָּׁמוֹת הַמְּנָחוֹת וָעֲשִׂירִית הָאֵיפָה. אָמַר רִבִּי יוֹחָנָן. עַל יְדֵי שֶׁהַנְּדָבָה מְרוּבָּה רִיבוּ לָהּ שׁוֹפָרוֹת הַרְבֶּה. שֶׁנֶּאֱמַר וּכְכַלּוֹתָם הֵבִיאוּ לִפְנֵי הַמֶּלֶךְ וִיהוֹיָדָע וגו׳. רִבִּי שְׁמוּאֵל בַּר נַחְמָן בְּשֵׁם רִבִּי יוֹנָתָן אָמַר. שְׁתֵּי נְדָבוֹת עָשָׂה. תַּנֵּי רִבִּי יִשְׁמָעֵאל. נְדָבָה אַחַת. וְהָא כְתִיב וַיֹּאמֶר הַמֶּלֶךְ וַיַּעֲשׂוּ אֲרוֹן אֶחָד וַיִּתְּנֻהוּ בְּשַׁעַר בֵּית יְי חוּצָה. אָמַר רַב חונָה. מִפְּנֵי הָטְּמֵאִים. רִבִּי חוּנָה בְשֵׁם רַב יוֹסֵף. עַל שֵׁם אַךְ לֹא יֵעָשֶׂה בֵּית יְי סִפּוֹת כֶּסֶף. מִין סִפּוֹת כֶּסֶף לֹא יֵעָשֶׂה בֵית יי.

14 תוספות על כתובות פתח ↗

מתני' שני דייני גזירות היו בירושלים אדמון וחנן בן אבישלום - הכי גורס ר"ת דהא לר"מ דאמר בפ' חלק סנהדרין דף קג: דאבשלום אין לו חלק לעולם הבא היכי מסקינן בשמיה הא אמרינן ביומא בפ' הממונה דף לח: ושם רשעים ירקב דלא מסקינן בשמייהו ואבישלום שם אדם כדכתיב אביה בן אבישלום והכי נמי הא דאמר בפ"ק דשבת דף יב: ושם שבנא איש ירושלים לא גרסינן שבנא אלא שכנא דשבנא רשע הוה ויש מפרש דתרי שבנא היו דכתיב בישעיה כ"ב כה אמר ה' צבאות לך בא אל הסוכן הזה אל שבנא אשר על הבית וכתיב בתריה מה לך פה וגו' הנה ה' מטלטלך וגו' הרי משמע שהיה רשע ואחריו כתוב בסוף שם לז ויהי כשמוע המלך חזקיהו ויקרע את בגדיו ויתכס בשק ויבא בית ה' וישלח את אליקים אשר על הבית ואת שבנא הסופר ואת זקני העם מתכסים בשקים וגו' הרי משמע דשבנא אחרינא היה ולאו מילתא היא דהוא נמי שבנא הראשון ואין מוקדם ומאוחר דבעל כורחיך ההוא בתרא דהיה במעשה דסנחריב רשע הוה דאמרי' סנהדרין דף כו. ששלח לסנחריב שבנא וסיעתו השלימו חזקיה וסיעתו לא השלימו וכשרצה לצאת הוא וסיעתו חוץ לחומה יצא הוא תחלה ובא גבריאל וסגר הדלת והרגו סנחריב ואז נתנבא עליו ישעיה הנה ה' מטלטלך ואף על גב דהכא קרי ליה סופר והתם על הבית מכל מקום אחד הוא. מ"ר:

1 גמרא אראלים ומצוקים וכו'. ענינו מפני שדימה הכתוב פטירת הצדיק לשקיעת השמש כמ"ש בפסוק וזרח השמש עד שלא שקעה שמשו וכו' והטעם משום דאמרינן במגילה דף ט"ו צדיק אבד לדורו אבד משל למרגליות וכו' וכן הוא בשמש שבשקיעתה לא נפחתה מלהאיר אלא שכשהיא מתחת לארץ ואין רואין אותה וז"ש הכתוב ובא השמש אל מקומו שואף זורח הוא שם. וכן הוא בצדיק שלא נחשך שמשו ומאיר לעליונים ושמחים בתורתו כמפורש בכמה מקומות וכו הוא בעמוס סימן ה' והבאתי השמש בצהרים שפירש"י דקאי על מיתת יאשיה ומ"ש בצהרים נראה מתוך שלא השלים שנותיו ובעוצם זריחתו נשקע שלא בעונתו. ועפ"ז יש לפרש המדרש ויקרבו ימי ישראל למות אמר לו הקב"ה חייך נטמן אתה ולא מת אתה א"כ מהו ויקרבו ימי ישראל היום קובל עליך. נראה פירושו נטמן ונעלם אתה מן הדור אבל בכל מקום שתהיה חי אתה וז"ש ויקרבו ימי שהיום ר"ל הזמן קובל עליך שנעלם מן הדור שהיה באותו הזמן שנתעלה למעלה הזמן כידוע. שכל שהוא תחת השמש הוא תחת הזמן כמו שנאמר והיו לאותות ולמועדים וימים ושנים. ובפרושי תורה הארכתי בזה בפנים אחרים ואין כאן מקומו:

2 שם ולא נהנתי וכו'. וכתבו התוס' דאמרינן במדרש עד שאדם וכו'. אם אמרתי לבאר זה יאריכו עלי הדברים ואין זה כוונתי כאן. מ"מ אפרש קצת. וע"ז אמר הכתוב ה' רועי לא אחסר בנאות דשא וגו'. הנה המעלה ראשונה הוא שלא יהיה מאותן העם המתאוים ואין חצי תאותם בידם ויותר מה שיהא לו יותר מתאוה וע"ז אמר שלמה נותן לעשיר אך למחסור שמה שהוא נותן לו יותר חסר לו יותר ואמר לשון אך שהוא משמעות חצי כפירש"י בפסחים דף ה' אך הוא חץ ע"ש שבאמת הוא אין חצי תאותו בידו א"כ הוא מוסיף חצי תאותו עליו וזהו הנקרא באמת דל כמ"ש חז"ל איזה עשיר השמח בחלקו וע"ד צחות פרשתי בחידושי בפסוק אל תגזול דל כי דל הוא. כי לא הזהיר על גזילת עני דוקא עד שיאמר הטעם ע"ז כי דל הוא. אלא ענינו על הדל בדעתו אל תאמר כי אם ימנע ממנו עשרו הוא טובתו כיון שכל מה שיש לו יותר מתאוה. א"כ אם יחסר לו ימעט דאגתו ותאותו. ועל זה אמר כי אין זה טובתו כי באמת בתחלת התאוה לא יתאוה יותר מכפל מה שיש לו. אבל כיון שכבר בא לתאות הגדולה אף אם יאבד עשרו לא ירויח מזה דאגתו כי יתעצב יותר בענין רע כמו שהעיד עליו הכתוב ואבד העושר ההוא בענין רע וגו' וז"ש כי דל הוא כבר ואין תועלת בפחיתת דמים. אמנם יש מעלה יותר נוספת מזה השמח בחלקו והוא שאמרה תורה בפרשת נצבים והותריך ה' אלקיך בכל מעשה ידיך והוא מ"ש חז"ל והריקותי לכם ברכה עד בלי די שיבלו שפתותיכם מלומר די ואמר ביציאת מצרים וישאילום בע"כ דישראל והוא שבקש השי"ת מישראל דבר נא באזני העם וישאלו וגו' ואמרו חז"ל בבקשה מכם שלא יאמר אותו צדיק ועבדום וענו בהם קיים ואח"כ יצאו ברכוש גדול לא קיים כי עיקר הברכה שימאס עליו ברב טובו עד שהוא לטורח עליו ולמשא וכמ"ש בחידושי תורה בפסוק ואברם כבד מאוד במקנה בכסף ובזהב שהיה עליו למשא ופירשנו שם מ"ש חז"ל שלא יאמר אותו צדיק וכו' ולא אמר שרצה לקיים באמת הבטחתו יתברך שיצאו ברכוש גדול אך הענין הוא דאם רצה השי"ת שישאלו למה היה לו להקב"ה בברכה יתירה זו להיות להם לטורח ולמשא ולבקש מהם שישאלו כי היה די אם ימצאו כל סיפוקם וישבעו כרצונם אחר שישאלו כל מה שיוכלו לשאול אלא כדי להראות שביעה זו לאברהם אבינו ע"ה א"א כי אם ע"י שהוצרך לבקש מהם וזהו המעלה הגדולה במעלת הצדיקים אשר אדיר כל חפצם בדביקות נשמתם בתורת ה' ובמצותיו עד שיהיה להם לעול ולמשא כל תענוגי הגוף ואודותיו וז"ש דרכה של תורה פת במלח תאכל וכו' כי לא היה כוונתם כי מי שהשפיעו ה' טוב ימנע מכל טובו ויאכל פת במלח דוקא אלא שישתוה בעיניו כל טוב כמו פת במלח ולא יתכוון להנאת גופו כלל וכמ"ש בעירובין דף כ"ב מי שלימי קורמי באגמי וכו' וזה היה מעלת רבינו הקדוש כי שלחנו היה שלחן מלכים וכמ"ש שלא פסקה מעל שלחנו וכו' אפ"ה לא התכוין להנאתו אפילו באצבע הקטנה וכל יגיעתו ומחשבתו היה בדביקות התורה וכמו שאמרו חז"ל צדיקים אין להם מנוחה לא בעולם הזה ולא בעולם הבא כי אף שימצאו מנוח ומרגוע לנפשם עוד יכספו לעלות ממנוחה למנוחה יתירה עד לאין סוף וזש"ה בנאות דשה ירביצני ר"ל שיעלה במעלה זו שיהיה בבחינת עה"ז כאלו רובץ במקומו ומסתפק עצמו בעשב השדה ועל מי מנוחות הוא מדרגות עולם הבא שהוא עולם שכולו מנוחה לחיי עולמים ינהלני בחיי מחיל אל חיל וכענין שאחז"ל עולמך תראה בחייך. ואמר עוד נפשי ישובב ינחני וגו' כשיגיע זמן מנוחות שתשוב הנפש אל אלקים ינחני במעגלי צדק ממעלה למעלה ואמר למען שמו כמ"ש חז"ל עתידין צדיקים שיקראו בשמו של הקב"ה שנאמר וזה שמו אשר יקראו לו ה' צדקינו. וז"ש במעגלי צדק למען שמו. וז"ש רבי הואיל וזכיתי למעלות האלו יה"ר שתהא מנוחתי בכבוד. ויש לנו בזה אריכות בס"ד והמה בכתובים אצלינו בפרושי התורה. ואין להאריך כאן יותר:

3 מתניתין פירש"י גובה כתובתה כשתרצה. לכאורה נראה כוונתו משום דבעי לקמן מהו שתשלש והיינו ע"כ משום דר"מ לשיטתו דס"ל לעיל דף צ"ד ע"ב דלא אמרינן מקצת כסף ככל כסף ואף שקיבלה מקצת כתובה יש לה מזונות דאל"ה מאי קמיבעיא ליה דא"כ אבידה מזונותיה בשנה ראשונה. אך לפמ"ש הרא"ש שם דעכ"פ יכולין היתומים לחלק כתובתה כשקיבלה מקצת דאל"כ כל אשה תגבה כתובתה ותניח פרוטה א"כ קשה דהל"ל דה"נ אי אפשר לומר שתשלש דאם כן כבר קיבלה מקצת בשנה ראשונה ויכולים לסלקה א"כ מאי אהני בגליל שנתנו הברירה בידה הא עכ"פ יכולים לסלקה מ"מ נראה דאין מזה הוכחה נגד הרא"ש ז"ל דיש לומר דלר"מ שאני דלא שייך סברתו של הרא"ש ז"ל דא"כ מאי אהני כל אשה תגבה כתובתה ותניח פרוטה אחת דלדברי ר"מ כשהיא בבית בעלה כמ"ש לה את תהא יתבא בביתי אם תגבה כתובתה ינוכה ממזונותיה לפי ערך הקבלה דאם תקבל מחצית הכתובה א"כ אין לה מזונות אלא י"ב שנים ומחצה דכבר עשתה טובה כנגד מחצה כתובתה וכ"ש אם תשאר פרוטה לא יהיה לה אלא זמן מועט שעשתה בו טובה פרוטה ולא הוצרכו לתקנה זו לר"מ אבל לדידן דקי"ל התם כר"מ ולא הכא ע"כ צ"ל דכשקיבלה מקצת הכתובה יכולין לסלקה משום דאל"כ כל אשה וכו' כמ"ש הרא"ש בסמוך ודוק: ועיין מ"ש לקמן בגמרא בס"ד:

4 בגמרא א"ל אביי וכו'. הקשה מהרש"א ז"ל בדברי התוס' ד"ה ומרתא וכו' דה"ל להקשות בכתובה מנה ומאתים ובזה לא שייך שנויא דלפום גמלא שיחנא ע"כ. ונלענ"ד דבאמת יש לומר דיש בכ"ה שנים שתעשה טובה כשיעור כתובת מאתים אלא דבעינן הוכחא ע"ז דלא אתי ספק פרעון ומוציא מידי ודאי חוב וההוכחא הוא מדלא תבעה כ"ה שנים דל"ל לר"מ משום כיסופא בבית בעלה ול"ל נמי סברא דמחילה כמו שיבואר בס"ד אלא דס"ל מדלא תבעה ש"מ שעשתה טובה וא"כ אין חילוק בין בתולה לאלמנה שיש בכ"ה שנים שתעשה טובה כנגד כתובת מאתים אלא עיקר הקושיא אהא דקאמר שיש בכ"ה שנים וכו' ואיך שייך זה המשך זמן שוה לעניה. ולמרתא בת בייתוס וע"ז קאמר לפום גמלא שיחנא. ובזה א"ש הא דבעי אח"כ מהו שתשלש דהוא דוקא לבתר דמשני לפום גמלא שיחנא דלפמ"ש דהטעם משום דלא תבעה א"כ מה"ת נימא שתשלש דהא ליכא הוכחה עד כ"ה שנה וסברא זו דבעינן הוכחה היה מוכרח מדמשוה בתולה לאלמנה אבל לבתר דמשני לפום גמלא שיחנא יש לומר דלאו בתביעה תליא מלתא כלל אלא לפי ערך כתובתה כמ"ש התוס' באמת והיינו דמיבעיא ליה אי נימא דלא בעינן הוכחה לר"מ ותשלש והא דשוה בתולה ואלמנה היינו משום סברא דלפום גמלא שיחנא אי נימא דאפ"ה בעינן ע"כ הוכחא משום דלא שייך אלא בעשירה ועניה ולא בערך הכתובה בבתולה ואלמנה ושפיר מבעיא ליה. שוב מצאתי בספר שיטה מקובצת סברא זו דלר"מ נמי הטעם הוא דמוכח מדלא תבעה ודוק:

5 שם בגמרא איבעיא להו מהו שתשלש וכו'. לכאורה אין מקום ספק בזה דלמה לא תשלש לפי ערך הטובה אם לא כמ"ש דר"מ נמי משום דלא תבעה כ"ה שנים ונלע"ד דיש לומר לפי מאי דקי"ל לעיל ר"פ אלמנה דנכסי בחזקת אלמנה קיימי א"כ יש לומר כיון דעכ"פ הדבר אינו בבירור שעשתה טובה א"כ אין יכולין להוציא הנכסים מחזקתה אך לפמ"ש שם דעיקר הטעם דהנכסים בחזקתה הוא משום דמשועבדים הכל למזונותיה דהוא דבר שאינו קצוב א"כ יש לומר דוקא לאחר כ"ה שנים דהם יכולים לומר שכבר קיבלה כל הכתובה וא"ל מזונות גם כן כדלקמן לרבנן א"כ אין הנכסים בחזקתה אבל בתוך כ"ה שנים עדיין עכ"פ הנכסים בחזקתה למזונות לר"מ דס"ל דלא אמרינן מקצת כסף ככל כסף כנ"ל במתניתין ולפ"ז מוכרח יותר מה שפירש"י במתניתין גובה כתובתה אם תרצה כמ"ש לעיל בר"פ אלמנה דיש לומר דהיכא דהיורשים יכולין לסלק כתובתה ולא לזונה כגון בקיבלה מקצת כתובה לפמ"ש הרא"ש כנ"ל א"כ אין הנכסים בחזקתה ואכתי ליכא למבעיא צ"ל כנ"ל דלר"מ זה אינו דלא שייך סברת הרא"ש ז"ל לדידיה כמ"ש במתניתין ודוק:

6 שם אמר רב יהודה אמר רב וכו' ל"ש אלא שאין השטר הכתובה בידה וכו'. לכאורה היה נראה דמיירי במקום שכותביה כתובה ואיכא ריעותא דרב ס"ל דיכולים בכה"ג לטעון פרעתי ומיירי בשחייב מודה שלא פרעו ובזה א"ש הא דאנו אומרים שמחלה מדלא תבעה ולא אמרינן דתאומן שתבעה באמת ואפילו היא מודה שלא תבעה אכתי קשה דתאומן שלא מחלה במיגו שתבעה ודוחק לומר דהיה לה לתבוע בבית דין דא"כ תפסיד מזונות ויבוא' לקמן בס"ד ולפמ"ש דלרב היורשים באמת נאמנים לומר פרעתי אם כן הם נאמנים שלא תבעה במיגו דפרעתי אבל כשהכתובה תחת ידה נאמנת דלא מחלה. ובזה א"ש הא דהעיד כן משום ר' יוסי דהא למ"ד אין כותבין שובר כתבו התוס' לעיל דף פ"ט דבמקום שכותבין כתובה ולא הוציאה כתובתה א"צ לשלם דיכול לבא ריעותא מזה אלא דר' יוסי לשיטתיה דס"ל כותבין שובר מיהו מסוגיא משמע דאצ"ל חייב מודה אלא בגרושה וב"ח אבל במתניתין אפילו למסקנא מיירי בענין שאין היורשים יכולים לטעון פרעתי אפ"ה אמרינן דמחלה וצ"ל דכשהכתובה יוצא מתחת ידה איכא ראיה להיפך מדלא קרעה כתובתה. וצ"ל עוד דאינה נאמנת במיגו דתבעה משום דהיה לה לתבוע בפני עדים כמו שיבואר בסמוך בס"ד אבל אין לומר משום דה"ל מיגו דהעזה דקי"ל דאמרינן מיגו דהעזה לפטור מממון כמבואר בש"כ ס"ס פ"ב ולהפוסקים בח"מ ס"ס פ"ב דלא אמרינן מיגו להוציא יש לומר דהיינו טעמא לחלק בין שטר כתובה יוצא מתחת ידה דהא היכא דאיכא שטרא מעליא לכ"ע אמרינן מיגו להוציא. כדאיתא שם א"כ כששטר כתובה יוצא מתחת ידה נאמנת במיגו דתבעה אבל כשאין שטר כתובה בידה ה"ל מיגו להוציא. ובזה א"ש לישנא דברייתא דבי בר קזא דתבעה כתובתה ה"ה כבתחלה ואם היה שטר כתובה וכו' דסמכו ענין זה לזה דמש"ה מועיל שטר כתובתה משום דנאמנת במיגו דתבעה אפילו להוציא כיון שהשטר כתובה בידה. ולכאורה היה נראה לפענ"ד דלהפוסקים בח"מ סימן רמ"א שהביאנו לעיל ר"פ אע"פ דס"ל דאין מועיל מחילה בע"פ כשיש שטר או משכון תחת ידה המלוה א"ש טפי דהיינו טעמא דכששטר כתובה יוצא מתחת ידה גובה דאפילו מחילה אינו מועיל ויכולה לחזור בה. מיהו זה אינו לפמ"ש לעיל בדף נ"א דמשמע דר' יוסי דס"ל בדף נ"ו רשאי דמועיל מחילה בע"פ אפילו היכא דאיכא כתובה א"כ מ"ט דר' יוסי הכא. ותו דלרב דס"ל דאינו גובה כ"א בעידי מיתה אין ראיה כל כך משטר כתובה כמו שכתבו התוס' ועיין בסמוך ודוק:

7 שם ילמדנו וכו' והלכה כדברי מי וכו'. משמע דהאי בששטר כתובה קאי אדר"מ גם כן דיש לומר דר"מ מודה באין שטר כתובה בידה. דאי אחכמים בלבד הל"ל אפילו בשטר כתובה כדאמרינן לעיל לר' אליעזר. ולפ"ז ה"מ ר"מ לאפלוגי בבית אביה ג"כ כשאין שטר כתובה בידה וניחא ליה לאפלוגי הכל בכתובה תחת ידה. אבל באלמנה בבית בעלה משמע דאין לחלק בין שטר כתובה יוצא מתחת ידה ולומר דאי ביש שטר כתובה בידה מחלוקת דמודים חכמים באין שטר כתובה דאינו גובה אלא עד כ"ה שנה דבזה לא שייכים הטעמים שכתבנו לעיל דאיכא מיגו כשיש שטר כתובה בידה לומר דתבעה. או מדלא החזירא ש"מ דלא עשתה טובה דבשלמא במחילה מדעתה הוא. אבל בטובה לא היה כונתה על קבלת כתובתה. וכ"ש לדעת הפוסקים שכתבנו לעיל דס"ל דלא מהני מחילה. ובזה מובן מ"ש רש"י במתניתין בדברי חכמים שלא הוזכרו כלל כ"ה שנה לענין טובה. ואין בזה ספק אפילו באין שטר כתובה בידה. מיהו הלשון משמע דאין לחלק בין ר"מ לדרבנן בכולה מתניתין ולפמ"ש לעיל דאף בבית בעלה הוא מדלא תבעה וכמ"ש בספר שיטה מקובצת יש לחלק נמי בין שטר כתובה יוצא דהא צ"ל מדלא תבעה היה כוונתה על הפירעון וגם איכא מיגו דתבעה כנ"ל וק"ל:

8 שם כי אתא וכו'. גירסת הרי"ף אבל תוספת אין לה. ותמהו עליו הר"ן והש"ך דהא תוספת יותר דומה לחוב ונלענ"ד לפרש דודאי בשטר אחד על עיקר ותוספת אדרבא השטר מוכיח טפי על התוס' דהא עיקר כתובה ה"ל תנאי בית דין וכ"ש לרב דס"ל כתובה גובה תוספת אלא נלענ"ד דמיירי בשני שטרות וכמ"ש לעיל בר"פ אע"פ בתוס' ד"ה ולפוגמת ע"ש ומיירי כשאין שטר על התוספת בידה רק עיקר על כתובה וס"ל לבר קפרא דלא אמרינן מדהשטר כתובה תחת ידה ש"מ דלא מחלה על כתובתה וכ"ש דלא מחלה על התוספת דחזינן דאין ראיה משתיקתה. אלא אמרינן דמחלה התוספת כיון דמוכחא מילתא דאין שטר על התוספת בידה. ור' יוחנן ס"ל כר' ינאי דתנאי כתובה ככתובה וכיון שלא מחלה עיקר כתובה ה"ה התוספת וממילא מתורץ קושית התוס' ד"ה אמר רב הונא דמאי ראיה משטר כתובה וכו' דכתבו המפרשים דהא צריכה בשביל התוספת. דהא לפמ"ש דבשני שטרות מיירי א"כ בשטר כתובה לא נכתב בו תוספת כלל. ואפילו לגירסת הואיל ואינו גובה. מ"מ יש לומר מדנקיטא שטר כתובה אף שלא נזכר בו תוספת ע"כ הוא שלא יאומנו היתומים לומר פרעתי במיגו דאין את אשתי או דאלמנה נשאה ש"מ דלא מחלה וכבר כתבנו בר"פ אע"פ דמתורץ בזה דברי הרי"ף מ"ש עליו הרא"ש ע"ש ודוק:

9 שם גמרא או אשקיאן וכו'. נלע"ד הא דמחזיק ליה טובה דמצינו בסוף שבועות דף מ"ו דפליגי רב ורב אבא דרב סבר אין אדם מוריש שבועה לבניו ור' אבא ס"ל דצריך לשלם כדמייתי שם מנסכא דר' אבא ומקשה התם על רב ממתניתין דיורשים מזכירין כתובתה ומשני בנשבעה ומתה ויש לומר דרב אבא מסתייע ממתניתין דדוחק לאוקמי בנשבעה משום שאין דרך שתשבע אלא בסוף בשעת גביה רק דהמ"ל דתוספת לא בעי שבועה דהא הא דכתובה צריך שבועה אע"ג דהוי תוך זמנו הוא משום דה"ל תנאי בית דין כמ"ש תוס' בגיטין משא"כ בתוספת ואף דר' ינאי דס"ל הכא דלא שנא בין כתובה לתוספת ס"ל לענין שבועה נמי כדאיתא בר"פ אע"פ מ"מ יש לומר דרב ס"ל הכי באמת דלאו הא בהא תליא כמ"ש שם וא"כ ה"מ לאוקמי בתוספת כתובה דלא בעי שבועה אלא כיון דאמר רב הכא דתוספת יש לה שפיר שאל לו אמר רב הכי דהא תקשה על רב דס"ל אין אדם מוריש א"נ אשקיאן משום דמזה מסייע לרב אבא ורב באמת צריך לדחוק כשנשבעה ומתה: ודוק:

10 עוד יש לומר באופן אחר והוא די"ל קושית התוס' בד"ה אמר רב הונא וכו' תימה וכו' דבאמת הוא דאמר רב לעיל בשאין שטר כתובה לאו משמיה דנפשיה קאמר אלא משמיה דר' יוסי ואדרבא כבר כתבנו דר' יוסי לשיטתיה דס"ל כותבין שובר אבל רב דס"ל בפרק גט פשוט אין כותבין שובר באמת מוקי לה בשטר כתובה תחת ידה. ולפ"ז יש לומר דה"מ לשנוי אהא דמקשה הש"ס שם אמתניתין דאין אדם מוריש שבועה לבניו כדמשני שם אאידך ברייתא דמתניתין אתיא כמ"ד שטר העומד לגבות כגבוי דמי ומיירי בששטר כתובה תחת ידה אבל כיון דקאמר הכא אבל תוספת יש לה ורב ס"ל גט הגובה עיקר. כתובה גובה תוספת. נמצא אין ראיה משטר כתובה על העיקר ולא שייך לומר כגבוי דמי וזהו דקאמר אשתיקן משום דקשה לרב או אשקיין משום דמסייע לך כנ"ל ודוק:

11 רש"י בד"ה אינתת אחוה ומת בלא בנים וכו' והא דלא פירש שנשא בת אחיו ואע"ג דבעל לוקח הוי מ"מ היה חייב במזונותיה דהא קי"ל דלגבי אלמנה ה"ל בעל כיורש כדאיתא בב"ב דף קל"ט מ"מ מדטעי רבה בר שילא לכתוב האדרכתא סתם על נכסים ר"ח משום דמה לי מהני כדקאמר בסמוך ואם היה החוב על נכסי מלוג של אשתו שירשה אין שייך לומר מה לי מהני דלמה ישלם מנכסים שלו משמע דהוא בעצמו היה היורש. וק"ל:

12 הן לצדק ימלך ולמשפט ישר . עוד אודנו כי עזרני לגמור פרק שנים עשר כן יגמור בעדי וחסדו אל יסד . ושמן הטוג על ראשי לא יחסר . בפרק שלשה עשר .:

13 פרק שני דייני

14 תוס' ד"ה שני דייני וכו'. אדמון וחנן בן אבישלום הכי גריס ר"ת וכו'. לכאורה נראה דודאי מודה ר"ת דהיכא דאיכא ג"כ אדם אחר צדיק בשם זה שנקרא הרשע מותר לקרות בשמו כמ"ש התוס' בסמוך גבי שבנא וכן מוכח ע"כ משם מנשה שהוא נמנה בין המלכים שאין להם חלק לעולם הבא ואפ"ה מצינו שנקרא אמורא בשמו בס"פ כיצד אמר רב מנשה וכיוצא בו רבות ואפ"ה הגיה ר"ת הכא וגבי שבנא אף דיש לומר שהיה ידוע להם שהיה לאדם צדיק שם אבשלום או שבנא מ"מ ס"ל לר"ת דלא יסמוך אדם על זה לקרות בשם אבשלום דשמא היה שם התנא אבישלום כיון דמצינו שם זה בפסוק וטעות נפל בספרים אך לפ"ז צ"ל דאפילו למאי דקי"ל דאבשלום יש לו חלק לעולם הבא ודוד העלהו אפ"ה לא מסקינן בשמיה והתוס' לא כתבו אלא דלרבי מוכח טפי דאל"ה אין נ"מ לדינא כיון דקי"ל דיש לו חלק לעולם הבא אין הכרח להגיה אפילו אליבא דרבי דיש לומר שהיה ידוע להם שהיה עוד איזה אדם צדיק שנקרא אבשלום דלא כמ"ש בספר שמות ונלענ"ד דמוכח משבנא דמה"ת נימא דאין לו חלק לעולם הבא דלא נמנה אלא ד' הדיוטות אך לפ"ז קשה דהא מצינו גם שם אבשלום בדברי הימים סימן י"א ואחריה לקח את מעכה בת אבשלום ותלד לו את אביה וגו' ובפסוק שאחריו ויאהב רחבעם את מעכה בת אבשלום והוא אותו אבשלום עצמו שכתבו התוס' שנקרא ג"כ אבישלום במלכים ט"ו וצ"ל דכיון שנקרא ג"כ אבישלום גרע שלא לקרות עוד אבשילום דיש לומר ששינו שמו לקרות אבישלום הואיל דלא מסקינן. שוב מצאתי לרש"ל שכתב שם אבישלום נגזר משם אבשלום אלא דלא מסקינן בשמיה ובספר שמות הקשה עליו דהא מדברי תוספות משמע דתרי גברא הוי אבשלום ואבישלום. ולענ"ד נראה דכוונת מהרש"ל כמ"ש דמפורש בדברי הימים דאותו אבישלום היה שמו ג"כ אבשלום ושפיר קאמר דנגזר משם אבשלום ויותר נראה דסבירא ליה לר"ת דודאי בשם הרגיל כמו שם מנשה שכתבנו אין לפסול השם בשביל שנמצא אדם רשע ששמו מנשה וכמ"ש התוס' בשבת דף י"ב דאין חשש בשם אברהם אפילו נקרא ג"כ אדם רשע וכו' אבל בשם פלאי שאין רגילין בו אפילו נמצא ג"כ צדיק שנקרא בשם זה אין לקרות בשמו כיון דאין הכל יודעין. דוגמא לזה מצינו בי"ד סימן רמ"ב סעיף ט"ו בשם רבו דאסור לקרות לאחרים ששמם כשמו אם הוא שם פלאי שאין הכל רגילין לקרות בשמו וכה"ג מצינו בשמות המלאכים דכל שם שאין רגילין הרבה בני אדם לקרות בשמם אין להזכירו ולדעתי נראה דיש לפרש דזהו שאמר המלאך למנוח למה זה תשאל לשמי והוא פלאי ר"ל דאין לך להזכיר שם מלאך כיון שהוא פלאי שאין בני אדם רגילין לקרות כן א"כ יש לומר דס"ל לר"ת דשם אבשלום ושם שבנא וכיוצא בו אף אם נמצא אדם שהיה שמו כן אפ"ה אין לקרות בשם זה וק"ל:

3 פסקי הרא"ש על כתובות פתח ↗

גמ' מתני' מני ר"ש היא דתניא מכרה כתובתה משכנה כתובתה עשתה כתובתה אפותיקי לאחר אין לה מזונות דברי ר"מ ור"ש אומר אע"פ שלא מכרה אלא מקצתה ולא משכנה אלא מקצתה לא תמכור אלא בב"ד וליתא לדר"ש דאמרי' ההיא איתתא דתפסה כסא דכספא בכתובתה אתאי לקמיה דרבא וקא תבעא מזוני אמר להו ליתמי זילו והבו לה מזוני לית דחש להא דר"ש דאמר לא אמרינן מקצת כסף ככל כסף וראיתי לגדולים שפירשו דאע"פ שחייבין לזונה אם רצו היורשין פורעין לה מותר כתובתה ומסלקין אותה אפילו לאנשי גליל ודברים של טעם הם דאל"כ כל אשה תמכור כתובתה עד תשלום דינר ותתפרנס כל ימיה בחסרון הדינר:

14 תוספות על שבת פתח ↗

שבנא איש ירושלים - ר"ת לא גריס שבנא דשבנא רשע הוה ולא מסקינן בשמיה דשם רשעים ירקב כדאמר בפרק אמר להם הממונה יומא דף לח: אלא גרס שכנא דהוי נמי שם אדם כדאמר בסוטה דף כא. אלא כשכנא אחי הלל ונראה לר"י דשפיר גרס שבנא דאטו אם אחד רשע ושמו אברהם לא נקרא בשם זה אחר ואשכחן דתרי שבנא הוו כמו שמוכיח בישעיה כב דכתיב שבנא אשר על הבית וכתיב וקראתי לעבדי לאליקים וגו' וממשלתך אתן בידו וכתיב בתר הכי שם לו ויבא אליו אליקים אשר על הבית ושבנא הסופר משמע דשבנא אשר על הבית כבר מת והיה אליקים במקומו ושבנא הסופר היה אחר:

« הפלאה על כתובות ק״ג ע״ב הפלאה על כתובות ק״ה ע״א »